לפני כמה שנים נסעתי בא' משבתות השנה לשבות באת״ק מירון בצילא קדישא דרשב״י זיע״א, וכמדומני שהי' בשבתא דריגלא ערב ל״ג בעומר או מוצאי ל״ג בעומר. במשך השבת הבחנתי שתלוי על איזה עמוד פתק מאחד שהיה זקוק לרפואה, וביקש שם לקבל קבלה שלא לעיין בשום עלון בעת התפילה וקריאה״ת, ועלה אז במחשבתי – הרי אני גם מקפיד על כך, אולי כדאי שאקבל על עצמי שלא לעיין אפי' בין פרק לפרק, ואכן כך עשיתי וקבלתי על עצמי כנ״ל, ומאז אכן המשכתי להקפיד על כך ביתר שאת.
כידוע לכולנו, בל״ג בעומר תשפ״א קרה האסון הנורא באת״ק מירון, ואני ביחד עם בני היינו במקום האסון וברוב חסדי השי״ת זכינו להשאר בחיים בנסי נסים ממש אשר אכמ״ל.
והנה בליל שב״ק פרשת עקב בעת התפילה בשב״ק בביהמ״ד, ראיתי את א' מבניי מעיין בעלון בעת התפילה, רמזתי לו על כך שאין ראוי לעשות כן, ותוך כדי שאני מרמז לו, נזכרתי מכל סיפור המעשה שהיה לי לפני כמה שנים שקיבלתי על עצמי באת״ק מירון.
ותוך כדי מחשבתי על הקבלה, פתאום אני נזכר במקום שבו עמדתי וראיתי את הפתק במירון ושם קבלתי על עצמי קבלה זו – וראו זה פלא! זה היה בדיוק למטה מהמדרגות היכן שעמדתי בעת אשר קרה האסון במירון.
בכל משך ליל השב״ק לא יכולתי לעצום עין מהמחשבות שעלו במוחי, שכנראה זכות זו עמדה לי במקום הזה להנצל ממות לחיים כפשוטו.
אחינו אנ״ש היקרים! לב מי לא יחרד למשמע דברים אלו, אשר רואים בחוש את גודל השכר בזה ובבא לאלו המכבדים את בית ה' ושומרים על קדושת ומורא מקדש. הבה נקבל ע״ע ביתר שאת ועוז להמנע מכל דבר המפריע לכך, ונזכה לישועות ורפואות טובות ברו״ג אכי״ר.
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)