באחת השנים נודע לגרב"צ פלמן, שאחד מהאברכים בכולל פונוביז' שרוי בעניות גדולה, והמצב הגיע עד כדי כך שאין בבית מה לאכול, פשוט כפשוטו. הציבור כמובן לא ידע משום דבר, אבל הגרב"צ שהיה קרוב אליו התוודע למצב, וחשב מחשבות איך יוכל לסייע לאברך. וממחשבה למעשה, ניגש אל הרב שך, וסיפר לו על מצבו הקשה של אותו אברך, כדי לראות במה אפשר לסייע לו.
הרב שך נכנס לעובי הקורה ודאג לו לאוכל לביתו, היה מדבר עם מי שחשב שיכול להועיל בזה, כדי להמשיך לסייע לו. וכשנשאל מנין לו שמצבו כל כך קשה, ענה: "אני סומך בזה על ר' בן ציון בעיניים עצומות, ואם הוא אמר לי שכך המצב, אני יודע בבירור שכך המצב".
אבל הרב שך לא אמר די, והוא החליט שכדי להוציאו ממצבו הדחוק, לא מספיק מה שדואגים לו לכסף למחיה, אלא צריך להשיג לאשתו של האברך עבודה קבועה, שממנה יתפרנסו ברווח, וכאשר בירר נודע לו שאשתו מאוד מוכשרת להוראה.
באחד מהימים הרב שך קם ונסע במיוחד לירושלים למשרדי החינוך העצמאי, וביקש שידאגו לעבודה בהוראה לאשתו של אותו אברך, כשהוא מאוד משבח את כישוריה המתאימים לכך. הוא לא הסתפק בבקשה בלבד, אלא הוא דפק על השולחן ואמר שחייבים לדאוג לה עכשיו ממש לעבודה.
מובן שכשיש בקשה כזו מהרב שך מי יכול לסרב לה? מיד ביררו על מקום עבודה פנוי בבית ספר בבני ברק, דאגו לה למשרה באותו מקום. ונתנו לרב שך דף שבו כתבו את שם בית הספר ומקומו, והכיתה והמקצוע אותו היא צריכה ללמד, ונאמר לו שהיא יכולה להתחיל ללמד במקום ההוא באופן מידי. הרב שך חזר לבני ברק, ניגש מיד אל הגרב"צ, ומסר לו את הדף כדי למוסרו לאותו אברך.
הגרב"צ שהבין שהרב שך טרח ונסע במיוחד לצורך כן לירושלים, התפלא מאוד ושאל: "עד כדי כך צריך לטרוח?". ענה לו הרב שך: "תדע לך, אם לומדים תורה ולא עושים חסד, התורה לא שווה כלום, ולמה לו חיים!"
(מהגר"ד עובדיה שליט"א).
חזק הרב שך אם לא עושים חסד ….