"תארו לעצמכם, מכונית נוסעת על 80 קמ"ש, וה' ישמור – ילד מתפרץ לכביש ואני תופס אותו ברגע האחרון… האם אין זה רגע נפלא, לתת חיים לילד יהודי? – אבל אני אומר לכם: יש רגע מאושר בחיים עוד הרבה יותר מכך…"

כשאנו מתאספים לשמחת חגיגת סיום דף היומי, מתפרצת מלבנו ברכת 'ברוך שככה לו בעולמו'; כל המעמד הוא קידוש ה' טהור, כל שמחה זו של דף היומי, של סיום הש"ס.

פעם ראיתי מפרופ' לשפות שאמר, שברור שעם ישראל היו בתחילתם מאד שמחים. אין שפה בכל השפות שיש לה כ"כ הרבה שמות נרדפים לשמחה – גילה, רינה, דיצה, חדוה; כ"כ הרבה ביטויים לשמחה. אנחנו מברכים אחד את השני שנתראה בשמחות. אך למעשה, 'אז ימלא שחוק פינו' השמחה הטהורה תהיה לעתיד לבוא. בעולמנו שום שמחה אינה שלימה. ואחת הסיבות היא שבאמת השמחות שאנחנו משתתפים בהן אינן שמחות על ההווה, אלא על העתיד.

למשל ברית, מהי השמחה? זה הקטן גדול יהיה. ח"ו שהוא ישאר בצורה שהוא ביום הראשון לחייו, זו אינה שמחה כלל. ההורים והזקנים מתפללים לה' שבע"ה בעתיד הילד הזה יהיה ברכה גדולה. והנה אחרי שנים הילד שלנו נהיה בר מצוה, שמחה גדולה. מהי השמחה? נכנס לעול מצוות, שמחה על העתיד. בע"ה הוא יהיה ת"ח, יקיים הרבה מצוות. זוהי שוב תקוה לעתיד. וה' עוזר, הוא נהיה חתן, שמחה נפלאה. מהי השמחה? הוא יבנה בית נאמן בישראל. וה' עוזר שהוא אמנם בונה בית נאמן בישראל, ותינוק נולד. ומהי השמחה? העתיד. אך היכן השמחה היום? האם ישנה שמחה טהורה?

אמנם כשמשיח יבוא לא תהיה השמחה על העתיד, אלא על ההווה. כל המצוות שעם ישראל עשו במשך כל הדורות, במיוחד במשך הגלות, כל השמחה והיופי שלהן תצא אל הפועל. ואני שואל, בעולם שלנו, האם ישנה שמחה שהיא טהורה בהווה? ולפי דעתי יש רק שמחה אחת כזו – סיום הש"ס. כשיהודי גומר ש"ס, אז אפשר לראות ברגע זה, בפעם הראשונה יש שמחה טהורה בשלימות, והוא נולד אדם חדש, עם היופי והגדלות והשלימות, כאשר עשהו אלוקים.

ידוע מה שאמרו חז"ל 'רשעים אף בחייהם קרויים מתים', לא כל מי שקופץ הוא חי. המושג האמיתי של 'חיים' הוא רק תורת חיים. רואים אנשים מסתובבים 'כזנב הלטאה המפרכס', החיים האמיתיים היחידים הם תורה ומצוות. המצוות עצמן נותנות חיים למקיימיהן מכח התורה הק'. והחיים האמיתיים של עם ישראל בכללות הם רק התורה הק'. כשאדם לומד תורה, הוא מכניס לנשמתו את המושג האמיתי של חיים, ורק זה נקרא חיים – 'כי הם חיינו ואורך ימינו'.

 

השלימות שבדבר רוחני

בנוגע לחיים פיזיים, גשמיים, האדם בנוי מחלקים רבים, שכולם יחד הם שלימות. לאדם ישנם רמ"ח איברים. וכאשר תינוק נולד רח"ל ללא עינים, איפה השמחה. והשאלה שמישהו שואל את ההורים – מה אתם רוצים, האם 246 איברים אינו מספיק? והוא משיב זה לא המספר, זוהי השלימות, שהכל שלם. ואם חלק אחד חסר, הכל חסר. המסילת ישרים מצטט שכולם מכירים 'כי רק השלימות הוא הדבר שיחמד ולא זולת חסרון השלימות'. בגשמיות כולנו מבינים זאת. זהו ביטוי לאדם שלם. כשיהודי מגיע לעוה"ב, עם הנשמה שלו, ושם יש ביטוי של החיים האמיתיים הפנימיים, יקרעו אותנו איברים, איברים, דף גמ' כאן, דף גמ' כאן. ומהי השמחה אם יהודי יכול לעבור דרך כל הש"ס, כל התורה כולה שניתנה בסיני, התורה שבע"פ, והוא הגיע לשלימות. אין מזל טוב, אין לידה, אין שמחה כמו השמחה של יהודי שעבר על כל הש"ס. כפי שאמר שלמה המלך 'ד' אמר לשכון בערפל', אנו חיים בעולם של ערפל, ד' מסתיר את עצמו בענן של חשך, של ערפל.

ישנו ביטוי בעולם, שהמצלמה אינה משקרת. ואנחנו אומרים – מעולם לא היה שקר כמו המצלמה. לדוגמא – תארו לעצמיכם תמונה של גוי העומד ליד מקוה כשר, והוא עומד להתגייר, ומצלמים אותו. מה רואים – אדם עם עיניים ואזניים, והוא נכנס פנימה, ושלשה ת"ח עומדים לידו, והוא יוצא. ואז מצלמים שוב – אותו אדם. אותו אדם?! מקודם היה עם הדומה לחמור, חמור פיזי הכניס עצמו למים, ויצא – עם נשמה חדשה, אתה נפחתה בי, מאן דנפח מדיליה נפח. רגע של שינוי, אך העינים הפיזיות אינן רואות זאת.

הלא כל אחד מכם יצא הלילה, וכי הוא נראה אותו אדם שהיה לפני הסיום? 'המבדיל בין קדש לחול, בין אור לחשך בין ישראל לעמים'. בכל שנה יש לי ההרגשה הזאת, כשאני הולך בבוקר של יו"כ, אני אומר לעצמי הרי אותה שמש, אותם שמים, אותן ציפורים. אין זו אותה שמש, לא אותם שמים, לא אותן ציפורים. זהו יום הקדוש. והנה יהודי חוזר הביתה, ואשתו חוזרת אתו, וזו שותפות. והשכנים אומרים – הייתם בסיום דף היומי, איך היה? אוי, היה נפלא. זה לא היה נפלא, לא זו הדרך לבטא זאת. יהודי שהיה לפני הסיום ואחרי הסיום, הוא נולד מחדש עם שלימות, עם קדושה. זה חלק מהנשמה שהקב"ה הוריד לעולם הזה. הקב"ה חביק ליה, ומנשק ליה. הוא לוקח את הנשמה הזו ושם אותה ביהלום בכתר שלו, יחד עם גדולי ישראל מכל הדורות. אין שמחה כשמחה זו.

 

המחייב ללמוד כל הש"ס

וכדאי להזכיר כאן דרך אגב, אנשים שחושבים שאין מושג כזה ללמוד את כל התורה כולה. אך הגמ' אומרת במנחות [צט, א] שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמה יוונית? קרא עליו המקרא הזה 'והגית בו יומם ולילה', צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה.

הוא לא אמר אין דבר כזה ללמוד כל התורה כולה. ודאי ישנו מושג כזה. ואני מציע לכם, עבור השלימות הזו שהשגתם, שהיא כ"כ עמוקה וכ"כ נפלאה – אל תשכחו ללמוד משניות זרעים וטהרות, כי זהו חלק מהשלימות, לעשות מזה ש"ס שלם. התורה היא עולם שלם. זוהי נשמה שיורדת מן השמים, שלימות, גדלות שאין כמוה בעולם.

הנה אמסור בזאת שיעור קטן בפוליטיקה כמשל – 'קומוניזם', אינני חושב שאני יכול ללמד אתכם מה זה. כולם יודעים שזה מרכבה הרעה. קומוניזם זו פילוסופיה, שהיא גם סוציאליזם. כך האמריקאים מציגים את זה. כשאתם מגיעים לאמריקה, בכל מקום שבו הקפיטליזם שולט. אתם רואים בית חרושת, למי זה שייך? לאדון פורד. אתם רואים שדות, למי זה שייך? לאדון סמיט.

הקומוניזם אינו מאמין בכך. הכל שייך ל'אנשים', לעם. בית חרושת, שייך לאנשים. השדות שייכים לאנשים. מדוע מר פורד הוא טוב יותר מאנשים. האם זו לא פילוסופיה נפלאה? אתם נגשים לראובן – האם אתה ה'אנשים'? לא, הוא אינו האנשים. שמעון, האם אתה האנשים? לא, הוא פועל. לוי, האם אתה האנשים? לא. אף אחד אינו 'אנשים'. כי אם ראובן אינו האנשים, ולא שמעון ולא לוי ולא יהודה, אז אין אנשים. הכל הפקר, וממילא הנשיא של מפלגת הקומוניזם לוקח לעצמו הכל .. זו שיטת הקומוניזם.

גם לעם ישראל יש שיטה, שהכל שייך לעם ישראל. אנחנו מתפללים לה' בלשון רבים. אתה ניגש לראובן, האם אתה עם ישראל? ראובן הוא עם ישראל. כל יחיד הוא עם ישראל. לעולם יאמר אדם בשבילי נברא העולם. חז"ל אומרים במדרש 'אמר ר' שמעון בר יוחאי, מנין שאם היה חסר אחד לא היתה שכינה שורה בישראל, שנא' 'וירד אלוקים על הר סיני ביום השלישי לעיני כל העם'. אם אחד היה חסר מעם ישראל, לא היה ה' נותן לנו את תורתו.

זהו רגע של קידוש ה'. וכל אחד מהמסיימים מתרגש, ב"ה הוא גמר ש"ס. ומגיע לו רגע השמחה הזו. אנשים רבים מסתכלים מהצד ואומרים – האם זה לא נפלא? כל אדם בעם ישראל צריך לגמור ש"ס. ומיהו עם ישראל? לא אני, אני סתם בעל הבית, מה אני שוה? אין זו השיטה של עם ישראל, אלא אני הוא עם ישראל. הש"ס הוא נשיקה, חיבוק מהשי"ת. אין מתנה יפה יותר שהשי"ת יכול לתת כמו הש"ס הק'. אם יש לך הערכה שאתה, אתה האיש הפשוט, יש לך חיים פעם אחת. אין צרה יותר גדולה מאשר לעזוב את העולם הזה ללא שלמדת לפחות פעם אחת את הש"ס.

 

שלש פעמים ש"ס זו חזקה.

הגמ' אומרת בעירובין כיצד ללמוד תורה. אם נלמד ארבע פעמים, אז נוכל להחשיב שלמדנו ש"ס. אך כל אדם, כל יהודי, צריך שתהיה לו ההכרה שלעזוב את העולם הזה ללא שלמד ש"ס לפחות פעם אחת – זו טרגדיה נוראה. אם למדת דף גמרא ושכחת, הקב"ה יזכיר לך. אך דף גמ' שמעולם לא למדת – זה יכול להיות בסוף עירובין, בכל מקום בש"ס – לעולם לא יהיה לך דף הגמ' הזה לנצח נצחים, הוא יחסר לך לעולם. השמחה הגדולה ביותר אצל יהודים היא השמחה הזו של סיום הש"ס.

אם אדם מגיע להחלטה זו לגמור ש"ס, אל תחשוב שזה פשוט. זה קשה מאד, מאד. בכלל לא פשוט. שבע שנים זה זמן ארוך. העולם מתקדם, ויש הרבה נסיונות. ב"ה אני לומד כבר חמש שנים דף היומי, בשמחה רבה, עירובין, ופסחים, ממש חמש שנים של גן עדן. אבל זה לא פשוט. כשמתחילים, צריכים הרבה סייעתא דשמיא לגמור. הדבר החשוב ביותר הוא ההכרה, ההערכה. כשיש הכרה שמשהו הוא נחוץ אז מתחשבים כלפיו באופן אחר.

שמעתי פעם סיפור, אודות הלכה האומרת שאסור לעבור לפני המתפלל. לפני ארבעים שנה הטלפונים היו יקרים. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל היה באסיפה בבית מלון בניו יורק. באמצע חזרת הש"ץ באו לקרוא לו לטלפון מא"י. כנראה משהו חשוב מאד. והיה אחד עומד מאחריו באמצע שמו"ע, ורבי משה לא זז. רבי, יש טלפון מא"י – אמרו לו בדחיפות, אך רבי משה לא זז. ורק כאשר ההוא גמר שמו"ע, אזי יצא רבי משה מן המקום. מישהו שאל – מדוע הרב לא יצא קודם לכן, זה ענין דחוף?!

אמר לו הגר"מ – הלא יש קיר, חומה, אינני יכול לעבור דרך קיר! עלינו לדעת כי הלכה בשו"ע היא קיר. וב"ה אנחנו יודעים כששבת מגיעה, לא חשוב באיזו שעה – מפסיקים לעבוד כי שבת היא חומה המבדלת ממלאכה.

חייבת להיות לנו הכרה זו. דף הגמ' הוא כמו קיר, האשה והילדים צריכים לדעת שאבא לומד דף היומי. ודף היומי זה מבטל הכל. כי זה החיים עצמם. אין דבר חשוב כמו הדף היומי.

צריך להחדיר בנו את התודעה שהדבר היפה ביותר הוא דף גמרא. ולקחת את דף הגמרא ולעשות שלימות ממנו. ולעבור דרך כל התורה כולה. להכניס זאת לכל חלק מאתנו.

 

שותפות הנשים בסיום בעליהן

דבר נוסף ראוי לדעת, שציבור הנשים יש להן שותפות של מאה אחוז בגדלות זו. וצריך ללמד את הילדים שתהיה להם ההכרה הזאת, שבע"ה אנחנו נלמד ביחד ש"ס! ועוד שבע שנים בע"ה נעבור על כל המסכתות. ואם קורה משהו, נשלים את הדף. וכל דף היא חתיכת חיים.

השי"ת מבטיח לנו – הדרן עלך – זוהי סגולה נפלאה לילדים נפלאים, ילדים ת"ח. גדולי ישראל.

אינני יודע אם חתני התורה האלו מבינים זאת. ה' אמר לשכון בערפל, אנחנו חיים בעולם עיוור, בעולם של חושך. צריך לקחת כל א' מהיהודים הנמצאים במקום שסיימו את הש"ס, ולהביא מאה אלף יהודים, ולהרים אותו ולרקוד עמו כמו ספר תורה, ולנשק אותו ולשים עליו כתר. כל יהודי שכזה הוא ספר תורה חי, איזו שמחה.

אמרנו הלילה מילים אלו – הדרן עלך כל הש"ס. אני אחזור אליך, ש"ס. הש"ס הוא תורה. תורה דא קוב"ה. אנו מבטיחים לתורה שנחזור אליה. והדרך עלן – מבקשים מהשי"ת, מהתורה, תחזרי אלינו, אל תשכחי אותנו, תשמרי על הקשר עמנו.

'דעתן עלך כל הש"ס' – העולם רחב מאד, והחיים הם חיי תהפוכות. ואל תשכח את ההבטחה לש"ס, והשי"ת מבטיח לך – גמרת ש"ס, אני אחשוב עליך. לא אעזוב אותך, 'לא בעלמא הדין..'.

התחלנו מסכת ברכות, נחזור אליך, ואל תעזבי אותנו. והקב"ה בוודאי ענה אמן.

 

שבע שנות השבע

בסיום הש"ס אומר כל אחד שמסיים בסדר ההדרן – 'הדרן עלך מסכת נדה וכל תלמודא כולא'. בע"ה שבע שנים מהחיים מובטחים. ואז נתחיל שוב. זוהי הסגולה הגדולה ביותר.

אנו אומרים לה' – אנו מוכנים להקדיש לך שבע שנים של לימוד! אנחנו לומדים את כל התורה כולה. וזוהי הזכות הגדולה ביותר והשמחה הגדולה ביותר שישנה לכל אחד מאתנו. אין מלים לבטא את תודתינו להשי"ת.

השי"ת חפץ ויעזור בידינו שנוכל להוסיף חיילים לתורה. לכל יהודי תהיה הכרה של משה רבינו – הלב שלי עדיין פועם. ה'הדר' לא מת. לא שעם ישראל לא מת, אני לא מת. משה ירע בדובקא דליבא. כל יהודי צריך לומר – אני יכול ללמוד ש"ס, את כל התורה כולה. אני יכול לבוא לעתיד לבא עם כל התנאים והאמוראים, והקב"ה יתן לי נשיקה, חיבוק, שכל גדולי ישראל זכו לה במשך כל הדורות. בזכות התורה הקדושה אשריכם! מה פירוש 'אשרי'? אומרים למישהו – אם תעשה כך תהיה לך פרנסה, ילדים טובים, אריכות ימים, בריאות. אין דרך לבטא כל זה כי אם במילה זו 'אשריכם'. 'אשריכם לומדי הש"ס'.

כיצד תתארו לעצמכם את הרגע היפה ביותר בחיים? האם זה רגע שתרוויחו מאה מליון דולר? ישנם דברים יפים יותר. לפי דעתי הרגע היפה ביותר בחיים הוא – כשתתארו לעצמכם מכונית שעוברת במהירות שמונים ק"מ לשעה ברחוב. וה' ישמרנו ילד רץ ברחוב ומתפרץ לכביש הסואן, ואני תופס אותו ברגע האחרון מתחת הגלגלים, האם אין זה רגע נפלא, לתת חיים לילד יהודי?

ואני אומר לכם שיש רגע מאושר מכך – מי שסידר את הדף היומי, לתת חיים אמיתיים ליהודים בקביעות מידי יום ביומו, הביא לכך שכולנו חשים בדביקות עצומה שאנו בניו של ה', זו הזכות הנפלאה ביותר.

אך באמת, האדם היחיד שיכול לתת לעצמו חיים, זה הוא בעצמו. צריך להגיע להחלטה הזו שבע"ה אלמד ואמשיך בלימוד זה עוד רבות בשנים ללא הפסקה, כי הנשמה שלי היא קדושה, ועלי ללמוד לפחות פעם אחת בחיים את כל הש"ס.