הרב אהרן כהן
"וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י', ל"ו)
בירושלמי מסופר מעשה ברבנו הקדוש שבמשך שלוש עשרה שנה סבל מכאבי שינים איומים, עד שביום אחד נכנס אליו אליהו הנביא בדמותו של ר' חייא תלמידו, והתעניין אצלו מדוע פניו נראות כ"כ מיוסרות.
אמר לו: "משום ששיני כואבות עד מאד", מיד הניח אליהו הנביא את אצבעו על שיניו, וכאביו חלפו כלא היו.
למחרת הגיע ר' חייא והבחין שפניו שלוות, לאחר שנים שהתרגל לראותם מיוסרות, התעניין ר' חייא לפשר הדבר, ואמר לו שמאז שהנחת את האצבע על שיני נעלם הכאב.
הבין ר' חייא שאליהו הנביא נשלח משמים בדמותו כדי לרפאות את רבי ומיד קרא: "אוי לכן יולדות שבארץ ישראל, אוי לכן מעוברות שבארץ ישראל" משום שבכל שלוש עשרה השנים שסבל רבי, הם הגנו על בני ישראל, וכיון שכך לא הפילה אשה את עוברה ולא מתה אשה בשעת לידתה וכיון שחלפו כאביו של רבי לא היה מי שיגן עליהם מן היסורים ועל כך קונן ר' חייא.
על פי זה מבאר רבי רפאל בלום מקאשוי בספרו "טל השמים" כמבואר בספר "מתוך האור" את הכתוב המתייחס לארון "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", שבזמן שהתלמיד חכם שנמשל לארון הברית נח מיסוריו המגינים על בני דורו, זקוקים הללו לשמירה מיוחדת, ועל כך באה התפילה "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" שיהיו בית ישראל בשובה ונחת ולא ידעו צער.
•••
אחד מגדולי הדור הקודם, שהיה גם רבה של העיר לונדון היה הרב הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצוק"ל, כבר בצעירותו כשהיה מלמד תורה בעיירת נוברדהוק, ניכרה לכולם גדלותו וחכמתו בכל מכמני התורה.
למרות האיסור בזמן שלטונות הקומוניסטים להמשיך וללמד תורה ולכל מה שקשור לדת, היה הרב אברמסקי ממשיך למסור שיעורים ולימד תורה.
יום אחד תפסוהו השלטונות כשהוא מלמד תורה, הוליכוהו למעצר ומשם לבית המשפט, בדיון בבית המשפט פסקו לו השופטים עונש לשהות שש שנים בסיביר הקפואה, כידוע רוב האנשים שהיו שם מתו בתקופה קצרה מהקור הרב ששרר שם.
הרב אברמסקי החל לרצות את עונשו, לאחר כמה ימים התחילו את מסלול העינוי, קראו לכל החבורה בשריקה שיצאו החוצה, כולם עמדו שם בשורה אחידה, בשלג המקפיא, בקור עז של מינוס חמישים מעלות, ניגש אליהם הקצין ואמר להם להוריד את הנעלים והגרביים ולרוץ מרחק של 3 קילומטר בשלג.
באותו רגע מספר הרב אברמסקי הרמתי את עיני לשמים ואמרתי לקב"ה: "רבונו של עולם, התורה אומרת לנו שהכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים (קור וחום) אבא רחמן, בדרך כלל זה תלוי בי לשמור על עצמי, אבל עכשיו זה לא בשליטתי, היות וכך הקצין רוצה שנעשה, אנא אם אני לא יכול לשמור על עצמי אז אתה הקב"ה תשמור עלי".
מספר הרב אברמסקי: הייתי שם כשש שנים ואפי' פעם אחת לא הצטננתי, כי אבא שמר עלי ואם הוא שומר, לא נהיים חולים.
בסיום השש שנים בסיביר, היה זה בערב יו"כ מגיע אלי פקיד ואומר לי "הרב אברמסקי אתה משוחרר, קח כרטיס לרכבת, ועם הרכבת הזאת תגיע אל תוככי רוסיה, צא לדרך!"
מיד ללא שהיה הלכתי לכיוון הרכבת, והנה כאשר התקרבתי לרכבת אני שומע שאגה מרחוק המורה לי לעצור "עצור"!!! נבהלתי כולי מקריאתו של הקצין, חשבתי בלבי שאולי החליטו להשאיר אותי כאן, רץ לכיווני הקצין ושאל אותי: האם אתה רבי? "כן" אמרתי לו, אמר לי הקצין: "תראה אני קצין יהודי ואני רוצה לכפר על העינויים שגרמתי לך במשך השנים", הוסיף הקצין ושאל: "איזה צבע כרטיס יש לך"? "לבן", אמרתי לו.
אמר לו הקצין: "הכרטיס הלבן שיש לך הוא כרטיס לקרון האחרון של בעלי חיים, אין שם חימום, והסיכוי לשרוד את הנסיעה שם הוא אפסי, בדרך כלל תוך יום יומיים מתים שם מהקור העז ששורר שם, מידי יום באים לשם וזורקים את כל הגופות מחוץ לחלון אל אחת השדות שבדרך, בא תביא לי את הכרטיס הלבן וקח במקום זאת כרטיס צהוב, שזה אומר שאתה נכנס לקרון נעים שיש בו חימום", "תודה רבה" אמרתי לו, ואכן כך היו פני הדברים, הרב אברמסקי ראה בדרך איך שזורקים החוצה גופות שקפאו למוות והבין שגם הוא היה אמור להיות שם.
כאשר הגעתי חזרה אל גבול רוסיה לבראנוביץ, מספר הרב אברמסקי, פגשתי שם את רבי אלחנן ווסרמן זצוק"ל, שאל אותי ר' אלחנן: "האם זה נכון שיצאת מהמחנות בסיביר בעריו"כ"? נכון, אמרתי לו, אבל איך ידעת זאת, הרי אף אחד לא ידע ולא שמע על זה, אמר לו ר' אלחנן, באותו יום בעריו"כ יצאתי מבית הכנסת בראדין יחד עם מורי ורבי ה"חפץ חיים", ולפתע נעצר ה"חפץ חיים" ואמר לי: "הבולשוביקים לא הצליחו, הרב אברמסקי יצא", באותו רגע הבנתי שהשתחררת ממעצר…
"החפץ חיים" זיע"א בגדלות תורתו ראה מרחוק ממקום מושבו בראדין את הכל, וזה היה הכח העצום של גדולי ישראל שיכולים להתבונן ולראות גם מרחוק.