הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א
מהם הם שובבי"ם?
הלבוש (סי' תרפ"ה) כתב: "יש מקומות שנוהגים בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום חמישי מפרשיות שובבי"ם ת"ת, והם פרשיות שמות, וארא, בא בשלח, יתרו, משפטים, תרומה תצוה". ובדרשות מהר"ש (סקי"ב) הסביר ש"נוהגים כן מפני שהשנה ארוכה, שיש יותר מחצי שנה בין צומות בה"ב שבחודש מרחשון לבה"ב של חודש אייר, שהם ימי תענית וכפרה לישראל. לכך מתענה שמונה ימים, כנגד חודש העיבור, שני ימים בכל שבוע של ארבעת השבועות. וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענים אלא פעם אחת בשבוע". הלבוש הוסיף טעם נוסף, שבשנה מעוברת היתה סכנה לעוברים ולכן תיקנו לצום, כדי שלא ינזקו חלילה. לכן מתחילים לצום החל מפרשת שמות, בה אנו קוראים על לידת ילדי בני ישראל ועל "ותחיינה את הילדים" בשו"ת שיח יצחק מסביר שלפי טעמו של הלבוש, שצמים לסגולת מניעת סכנה לעוברים, מובן מדוע הצום נקבע דוקא בימי חמישי ולא בימי שני משום זריזין מקדימין, מפני ש"ביום זה התענו אנשי מעמד במקדש בשביל מעוברות שלא יפילו, וכן הוא בתפילה שבסוף מעמדות ליום זה, וכדאיתא בתענית כ"ז ע"ב".
הצומות וסדרי התשובה בימי השובבי"ם נהגו, כפי שאנו קוראים בספרי המנהגים השונים, בהרבה מקהילות ישראל הקדומות, כמו בפיורדא שבאיטליה, פרנקפורט שבגרמניה, פיאסרו, מצרים, קושטא ועוד. גם המשנה ברורה מזכיר את מנהג התענית בימי השובבי"ם, וכך מובא בספרי הלכה רבים.
מצינו בספרות ההלכה שנהגו ישראל לומר סליחות בימי השובבי"ם, ודנו הפוסקים האם ניתן לאומרם באשמורת הבוקר, כבימי הסליחות שבחודש אלול, או רק בשעת תפילת שחרית, או שמא אומרים את הסליחות גם בתפילת מנחה. המנהג לקרוא במקומות בהם צמים את פרשת "ויחל" בתפילת מנחה ולא בתפילת שחרית.
כתב בספר המנהגים לרבי אייזיק טירנא זצ"ל, מגדולי מנחילי מנהגי אשכנז: "בעיבור רגילין לקבוע תענית לסימן שובבי"ם פרשת שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, וי"א גם ת"ת פי' תרומה תצוה. וכל יום ה' מתענין וקורין פרשת השבוע שחרית ואומר שומר ישראל וכו' ובמנחה ויחל דרשו ועננו". גם בקהילות עדות המזרח, כמו בלוב ישנן עדויות ודיונים הלכתיים על צומות השובבי"ם ואמירת סליחות.
השל"ה הקדוש כותב שתיבות שובבי"ם ת"ת רומזים ל"תשובה" "תפילה" "צדקה" ו"תורה", מפני ששובבי"ם רומזים ל"שובו בנים שובבים" ובמה? בתיבת "ת"ת" תשובה ותפילה, וגם בראשי התיבות של "תלמוד תורה", וגם "תת" רומז לנתינה, נתינת הצדקה.
דברים נפלאים בענין השובבי"ם, חרותים המה בכבשונו של רבי צדוק הכהן מלובלין, בספרו "פרי צדיק" ואלו דבריו: "וארבע פרשיות אלו: שמות וארא בא בשלח, הן הכנה למתן תורה שבפרשת יתרו, ואחר כך משפטים, להושיע משופטי נפשו שהם אותם אשר גם יצר הרע שופטן, כמו שאמרו בהרואה (ברכות סא, ב) ולעשות משפט כתוב באויבי עצמו, שהם עצמם חילות היצר הרע שעולה ומקטרג. וזהו פרשיות השובבי"ם שהוא זמן תשובה לבנים שובבים בתיקון בדבר שאין התשובה מועלת, כמו שמובא בזוהר (ח"א רי"ט ב). אבל יש לו תיקון על ידי דברי תורה שהוא מחכמה, שהוא למעלה מתשובה שהוא מבינה". הרי לנו שהתורה, תורתנו הקדושה, צרי ומרפא היא לכל החלאים, העוונות והחטאים.
בשיחה שקיימנו בעבר עם ראש ישיבת "אהבת שלום" הגאון רבי יעקב משה הלל שליט"א, הפנה אותנו לדברי "הלבוש" שהזכרנו, והוסיף שאכן כן, לפי תורת הנגלה היו מתענים ושבים בתשובה דוקא בפרשיות שובבי"ם ת"ת החלים בשנים מעוברות. אך האר"י ז"ל הקדוש הרחיב את היריעה, וגילה שעל פי תורת הסוד ישנו ענין גדול ועצום להתענות ולסדר תיקוני תשובה בכל שבתות השובבי"ם, אף שהם אינם חלין בשנה מעוברת. הארי ז"ל גילה שבכוח תיקוני פרשיות השובבי"ם, אפשר לתקן עוונות חמורים.
ב"זרע קודש" כתב כי עיקר התיקון בימים אלו הינם על ידי לימוד תורה בעיון כשעיקר התשובה בתורה, שנמשלה לאש, ומבטלת את כוחו של היצר. דברים דומים מובאים גם בספר "בת עין" בשם המגיד ממעזריטש, שלימוד התורה מסוגל למשוך את האדם מתהומות הנשיה ולהעלותו למקורו ושרשו הטוב והנאצל. גם הגה"ק רבי אברהם מסוכצ'וב זצ"ל כותב בהקדמתו לספרו הנודע "אגלי טל", שמחשבה רעה מתקנים במחשבה טובה. מחשבות של תורה והעמקה בתורה מכפרות על מחשבות רעות. וכך נאמר בשו"ת דלתי תשובה: "עיקר הכל , ובפרט לאברכים ובני תורה, הוא התמדת הלימוד בעיון וביגיעה, ובהרבצת תורה לתלמידים, ובכתיבת חידושי תורה. ותיקון המוח הוא רק על ידי יגיעת התורה בחכמה בינה ודעת, שלא נברא המוח אלא לזה"..
מקובל בשם מרן הסטייפלר זי"ע ש"סדר א'" אחד בכולל או בישיבה ביגיעת התורה, שווה כמו עשרות צומות ותעניות. התורה כך כתבו חכמים, היא המרפה לכל העוונות ולכן מרבים בתקופת השובבי"ם בלימוד התורה ובהתמדתה. במקומות רבים מונהג סדר "תענית דיבור", בהם הלומדים עוסקים בתורה בהתמדה רבה, בלי הפסק.
בספר "אלף כתב" (אות רפח) כתב כי ישנם שנהגו ללמוד בימי השובבי"ם מסכת כריתות ומסכת מכות, המסוגלים לתקן מחשבות רעות. וכתב ש"מכות" הם בגמטריא "הרהורים". ה"יסוד ושורש העבודה" כתב כי ראוי למעט בימי השובבי"ם בשינה ולהוסיף בלימוד התורה בלילות.
בספר החרדים, החיד"א בברכי יוסף (או"ח תקע"א) ובשו"ת זרע אמת (ח"א סימן פ"ט) כתבו בשם האריז"ל שתלמיד חכם שתורתו אומנותו אינו צריך להתבטל מלימודיו, לצום ולהסתגף. אלא עליו להתבודד עם קונו ולבקש מהקב"ה שיסלח לו על עברותיו, יחד עם לימוד תורתו.
מה עושים אם כן? לומדים תורה ברציפות, ושבים, הבנים השובבי"ם, אל אבינו שבשמיים.