הגדרת דייר החצר לענין 'עירוב חצרות'
* שני אנשים המתגוררים בבית אחד, וחילקוהו במחיצה עראית שאינה מגיעה עד לטווח של פחות משלושה טפחים מהתקרה – שניהם נחשבים כדייר אחד לענין עירוב חצרות. ואם המחיצה קבועה, כגון קיר אבן – נחלקו הפוסקים אם נחשבים כדייר אחד, או כשני דיירים.
* אדם המתגורר בבית חבירו בחדר נפרד, ואוכל וישן בחדר זה, ויש לחדרו כניסה נפרדת – דנים הפוסקים באֵילו תנאים נחשבים הם כדייר אחד לענין עירוב חצרות. והדבר תלוי באם האכסניה היא ללא תמורה, ובאם המטבח משותף לשניהם, ובאם בעל הבית רשאי להוציאו מרשותו בכל עת.
* אדם שיש לו דירה בחצר אחת, שבה הוא משתמש ללינה ולשאר צורכי דירה, ודירה נוספת בחצר אחרת, שבה הוא אוכל את סעודות השבת – מקום האכילה בלבד נחשב למקום דירתו. וכן מספר אנשים הדרים כל אחד בבית משלו, וביתם משמש ללינה ולשאר צורכי דירה; ואילו את סעודות השבת אוכלים יחד במקום אחר, כגון באולם אוכל משותף – מקום אכילתם נחשב למקום דירתם לענין 'עירוב חצרות'.
* בהמשך לאמוּר: בנים האוכלים בבית אביהם ולנים בביתם – השתתפותם בעירוב חצרות אינה נדרשת אף במקום אכילתם, כיון שהם טפֵלים לאביהם.
* השוכר דירה, או שהשאילוה לו, לתקופה של פחות משלושים יום – אינו נחשב כדייר בחצר לענין 'עירוב חצרות', אלא כאורח, ולכן, לא נדרשת השתתפותו בעירוב.
* השוכר דירה בחצר לתקופה של יותר משלושים יום – אינו נחשב כאורח, אלא כדייר קבע, והימנעותו מהשתתפות ב'עירוב חצרות', מבטלת את העירוב.
* חולים המאושפזים בבית חולים – יש אומרים אם אין בבית החולים אנשים הדרים בו בקביעות, חייבים כל החולים בעירוב, כדין חצר שכל דייריה אורחים, ורבים חולקים.
* חצר שנמצאים בה בשבת אורחים בלבד – הרי הם חייבים בעירוב חצרות, והימנעותו של אחד מהם מהשתתפות בעירוב מבטלת את כל העירוב, כדין דיירי קבע.
ביטול עירוב חצרות בגין הימנעות של אחד הדיירים
* דייר שלא השתתף ב'עירוב חצרות', ועבר עם בני ביתו לשבות בחצר אחרת – אם הסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו בשבת זו – הימנעותו מהשתתפות בעירוב אינו מבטלת את העירוב. ואם שובת מחוץ לעיר מגוריו – אף אם היא קרובה לעירו ובידו לשוב לביתו בשבת, הרי זה כאילו הסיח דעתו במפורש מלשוב לביתו, אלא אם כן שמעו ממנו שבדעתו לשוב בשבת.
* אדם שיש ברשותו שני בתים באותה החצר, ושובת רק באחד מהם במשך כל השבת – נדרשת השתתפותו ב'עירוב חצרות' עבור שניהם.
* דייר בחצר שלא השתתף ב'עירוב החצרות', ושָׁבת בחצר אחרת, ושב לביתו באמצע השבת, נחלקו הפוסקים אם שִׁיבתו מבטלת את העירוב.
* דייר בחצר שלא השתתף ב'עירוב החצרות', ומת, ויורשו היחיד דר אף הוא בחצר, והשתתף בעירוב עבור ביתו – אם מת לפני כניסת השבת, העירוב חל; ואם מת לאחר כניסת השבת, אין העירוב חל.