וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ… וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וגו' (במדבר לג לז-לח)
בלבו של הגאון רבי יעקב פינק, מי שהיה רבה של ארגנטינה, גברה השאיפה לעלות לארץ ישראל, אולם ידוע ידע כי עוד נכונו לו תפקידים בביצורה של היהדות בדרום אמריקה. בשנת תש"ו, בעוברו דרך ארה"ב נסע להיוועץ בדבר עם הגאון רבי אהרן קוטלר. רבי אהרן סבר כי אסור לו לנטוש את משמרתו, ועודדו לדחות את מחשבתו הטובה לשנים אחרות. והוסיף: "כשאני אסע לארץ, תוכל גם אתה לעלות אליה"!
לסיפור זה היה המשך פלאי… שנים אחר כך, לאחר שכיהן כרבה של ריו דה ז'נרו ואחר כך כרבה של ארגנטינה, החליט הרב פינק להגשים את שאיווה משחר ימיו, לעלות עם משפחתו לארץ ישראל. בפריז עלו על המטוס לארץ, ולפליאתו ראה על סיפון המטוס נוסעים חרדים רבים מן הרגיל…
הוא התעניין על כך, ונחרד לשמוע כי רבי אהרן קוטלר נפטר ומטוס זה נושא את ארונו של שר התורה, וחנה כאן לנחיתת ביניים בדרכו לארץ ישראל. מיד הלם בו הזכרון! הוא נזכר בזעזוע במשפט שחרץ רבי אהרן שנים רבות קודם לכן! – "כשאני אסע לארץ, תוכל גם אתה לעלות אליה"!
(נר לשלחן שבת מתוך 'תפארת יעקב')