"שמע לעצתי, אמרתי לאותו יהודי. אם אתה באמת אוהב את השבת ורוצה לענג אותה – תישאר בתור עם כל המוצרים ותצפה לישועה. אם תאמין בה' ותרצה את עונג השבת באמת – בוודאי הקב"ה יתן לך"

ערכתי קניות בצרכנית 'יש חסד' ונעמדתי בתור לקופה לתשלום. מאחוריי נעמד יהודי יקר עם עגלה ודפק לי על הגב. "כבוד הרב, האם אפשר לשאול שאלה?"

– בבקשה, עניתי.

"אינני נוהג להשתמש בויזה או בצ'קים, ואני מחזיק באמתחתי רק מזומנים. והנה כעת עשיתי קניות של כיבוד ומיני מתיקה לשבת ב-200 ש"ח כפי הסכום שהיה לי באמתחתי. אלא שממש כעת, בעודי ממתין לתור בקופה, אשתי מצלצלת אליי ואומרת – 'יעקב תשמע, תשאיר 100 ש"ח בצד ותעשה את הקניות של הפינוקים רק במאה ש"ח הנותרים'.

"למה? שאלתי.

"'כעת ניגש ועד הבית ואמר לי שהוא כבר מחכה זמן רב ל-100 ש"ח של ועד הבית, ואמר שאם לא ניתן זאת היום – זה גזל! אנא ממך, תקנה לכבוד שבת רק במאה ש"ח ואת השאר נעביר לוועד'".

כעת שואל אותי היהודי: "מה לעשות, הרב זאיד? – האם להוריד את המוצרים לכבוד שבת קודש לטובת ועד הבית, או להשתמש בכל הסכום לכבוד השבת ולדחות את התשלום לוועד הבית למועד מאוחר יותר?".

שמעתי את דבריו ואמרתי לו: בוודאי שאתה חייב לשלם מיד לוועד הבית – הרי זה גזל גמור. אך שמע לי, אם אתה באמת אוהב את השבת הקדושה ומעריך אותה, ובאמת רצונך לענג אותה ולשמוח בה, תישאר בתור עם כל המוצרים ותצפה לישועת ה'. במידה ולא תזכה לישועה – תוריד חצי מהמוצרים, אך אם תאמין בה' ותרצה את עונג השבת באמת – בוודאי ה' יתן לך ותיוושע".

אורו עיניו משמחה והוא אמר לי: "אתה בטוח, הרב?".

השבת מבטיחה זאת, לא אני – השבתי לו. כך סיימנו את השיחה, והוא חזר לתור מתוך שמחה עצומה ואמונה בה' כי זכות שבת קודש תביא לו ישועות.

בינתיים, רואה אותי עוד יהודי וניגש אליי. "כבוד הרב, יש לי שאלה בהלכה". כן, בבקשה, מקווה שאצליח לענות… ואז הוא החל לספר: "הסתובבתי כעת כאן בסופר ומצאתי כרטיס של 'יש' המוטען ב-100 ש"ח, כשאיני יודע של מי הוא – מה עליי לעשות?".

התלהבתי מהעניין ואמרתי לו: כמובן שתנסה לעשות השבת אבידה. תיגש אל הקופה הראשית ותבקש שיכריזו שם שמי שאבד כרטיס שיגש אליך.

אותו בחור הלך לקופה הראשית, שם הכריזו כמה פעמים על הכרטיס האבוד, אך אף אחד לא בא לדרוש זאת. הוא חזר אלי שוב ושאל אותי מה לעשות.

ע"פ ההלכה, השבתי לו, כיוון שאין לדבר סימנים ואף ניסית להכריז – הרי אלו שלך. אבל אם אתה רוצה לשמוע לי ולעשות בזה חסד עצום – מאחוריי עומד בתור יהודי יקר שחסרים לו 100 ש"ח לקניות לשבת. אם תשמע לי, תשמח אותו ותתן לו את זה, בלא שידע ששלחתי אותך, ובוודאי תעשה בכך דבר גדול.

"בשמחה כבוד הרב, תודה על העצה", הוא השיב. הוא ניגש אל היהודי מאחוריי ואמר לו בטבעיות: "תשמע ידידי, מצאתי פה כרטיס של מאה שקלים ואני לא יודע של מי הוא, אולי תיקח אותו בשבילך?!".

אותו יהודי מאחוריי שהמתין לישועת ה', קפץ משמחה: "באמת?!… ואווו, תודה רבה לך! שה' יברך אותך!". הוא לקח את הכרטיס וקנה את כל המוצרים ב-100 ש"ח כשהוא מותיר מאה שקלים לתשלום החוב לוועד הבית.

הוא יצא מהסופר צוהל ושמח, מתקשה להאמין לישועה הגדולה ואמר לי: "הרב זאיד, אתה לא תאמין מה קרה לי. זה סיפור השגחה פרטית מופלאה. האמנתי במה שאמרת, עמדתי בתור והתחלתי לשנן ללא הרף כי השבת היא מקור הברכה, והרי אמרו חז"ל כי 'כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת וימים טובים ושליחת בניו לתלמוד תורה – שאם הוסיף, מוסיפין לו'. שיננתי שמה שאני קונה לשבת זה לא ממה שיש לי, אלא זה מאוצר של מתנת חינם שה' נותן למי שמענג את השבת, אשר היא מקורן של כל הברכות והשפע הגשמי והרוחני – ואז לפתע ניגש אליי אותו אדם ומגיש לי כרטיס טעון בסכום שהיה חסר לי בדיוק. איזו השגחה פרטית! חבל שלא ראית את זה. אתה חייב לספר את זה בהרצאות שלך!"…

ואני חייכתי בהתלהבות ועשיתי עצמי כמי שאינו יודע כלל מכל הענין. אך דבר אחד ידעתי, כי לא ממני באה לו הישועה, אלא מכוח אמונתו בקדושת השבת ובמעלתה, אשר היא זו ששילמה לו. כי 'כל המענג את השבת – נותנין לו נחלה בלא מיצרים'.

(גיליון 'טוב לחסות בה' בא תש"פ)