"ואת המטה הזה תקח בידך"
משה רבינו היה סבור שלא הוא הדמות הראויה להנהיג את עם ישראל, ואמר לפני השי"ת: "והם לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי", (שמות ד, א). טענתו הייתה, שאחיו, אהרן, מתאים יותר לתפקיד זה בהיותו מצוי וקרוב מאוד לעם, והוא גם אוהב שלום ורודף שלום. "אבל אני", טען משה, "גדלתי בבית פרעה, וכשאחיי התענו תחת יד המצרים התהלכתי אני בגלימות משי".
במילים אחרות, טען משה לפני השי"ת שהוא אינו מרגיש דיו את העם, בעוד שאהרן עונה בהחלט על הדרישות הללו.
על זה השיבו השי"ת שייקח את המטה שבידו וישליכהו ארצה, "ויהי לנחש וינס משה מפניו", ואז אמר לו השי"ת: "שלח ידך ואחוז בזנבו".
והנה טבעו של הנחש הוא, שכאשר אוחזים בזנבו הוא מתהפך וראשו ניצב למעלה. בכך, מבאר הנצי"ב ב'העמק דבר', ביקש השי"ת להמחיש למשה רבינו שניתן תמיד להתהפך להיעשות לראש!
כלומר, אל לך, משה רבינו, לחשוב שכדי להיות מנהיג צריכים להיוולד מנהיג. לא ולא! גם מי שחושב שאינו מסוגל להנהיג את העם יש בכוחו להתהפך ולנווט את תכונותיו במאפיינים של מנהיגות.
וזו לשון הנצי"ב: "והתבונן בזה, שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והגרוע של המטה, בהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב. ומזה התבוננו בני ישראל, דלא כמו שהיו חושבין שאהרן ושאר חסידי ישראל המה הראשים ומשה היה כנגדם כמו זנב לאריות. אבל עתה כשראו אות המטה, הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל ועל ידו יעשה הקב"ה גדולות".
כשלמדתי בישיבת סלבודקה היה שם בחור אחד שהתפרסם בתפיסתו הלקויה ובמיעוט כישרונותיו. גם כאשר הבין פה ושם קטעים מן הסוגיות, היה זה במינון נמוך מאוד.
אם היו שואלים את חבריו איזה תפקיד הם צופים לו בעתיד, היו הכל מנידים לו בראשם ואומרים שאין לו לכאורה כל סיכוי להגיע לדרגה כלשהי בלימוד התורה.
ברם, לאחר עבודה מאומצת ויגיעה רבה שהשקיע הבחור ההוא בלימודיו השתנה מצבו והוא החל להבין ולקלוט את הסוגיות, ובתוך זמן לא רב הפך לאחד הבחורים המצוינים של הישיבה, וכיום הוא מוגדר כאחד הבקיאים והידענים הגדולים באומה היהודית, ורבים מתדפקים על דלתותיו כדי להציג את שאלותיהם.
הנה, למדנו שאדם אינו חייב להיוולד כשרוני, ויש בידו לעבוד על עצמו בסייעתא דשמיא להתפתח ולפתח בעצמו את תכונות המנהיגות.
כך היה גם אצל המיילדות שפרה ופועה שהיו נביאות, ולמרות כל המעלות הכבירות המיוחסות לנביא המגיע להתפשטות הגשמיות, מציינת התורה ומספרת שהיו משפרות את הוולד ופועות לו, וכו'. נמצאנו למדים, שכדי להנהיג את העם היהודי יש להתחיל בעשיית 'פעולות פשוטות', שלכאורה אין בינן ובין מנהיגות מאומה.
ובאותו הקשר נספר גם את ששמעתי מגיסי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שפעם בא אל אביו, מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל, ראש ישיבה מסוימת כדי להיוועץ בעניינו של אחד מתלמידיו שאינו מצליח בשום אופן בלימודיו, "וכל המאמצים שאנחנו עושים על מנת להביאו להישגים עולים בתוהו". ראש הישיבה סיפר שהבחור כל כך נחלש בלימודיו, עד שההנהלה החליטה להוציאו מן הישיבה.
מרן הסטיפלער שמע את הדברים וביקש להביא אליו את הבחור. כשהגיע האיר לו מרן את פניו והחל ללמוד אתו… 'קיצור שולחן ערוך', והנה הבחור קולט ומבין, שואל ומשיב. כך עברו מסימן לסימן, עד שהתלמיד ידע בשופי עשרות סימנים ב'קיצור שולחן ערוך'.
פנה הסטייפלער לראש הישיבה ואמר לו: "אם לא שידלת את הבחור ללמוד 'קיצור שולחן ערוך' ולהגיע להישגים כפי שנעשה אתו, אינך ראוי להיות ראש ישיבה ומורה דרך לתלמידים. כי הגדלות והמנהיגות של האדם אינן מתחילות בדברים הגדולים, אלא בפרטים הנחשבים לכאורה כפעוטי ערך, ודווקא משם צומחת אישיותו של האדם!
(מתוך הגדה של פסח 'חשוקי חמד')