יום חמישי ג' בכסלו תשפ"א
שמיעת ניגוני החזנים בתפילת יום טוב: עבודת ה' או הנאת הגוף?
נאמר בתורה לגבי חג שמיני עצרת: "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם", ואילו לגבי שביעי של פסח נאמר: "עֲצֶרֶת לַייָ אֱלֹהֶיךָ". ודרשו חכמינו ז"ל, שבכל יום טוב, יש גם 'לה' אלקיך' וגם 'לכם', ובלשון חכמים: "חציו לה' וחציו לכם", כלומר, חצי היום יוקדש לה', לתורה ולתפילה, וחציו השני – להנאות הגוף, כגון אכילה ושתייה.
ולפיכך, אין להאריך בתפילת יום טוב עד לאחר חצות היום, כדי שיספיקו לקיים גם את ה'חציו לכם'. ואף אם החזנים מאריכים בניגונים נאים, אין ניגונים אלו נחשבים לא 'לה'' ולא 'לכם'; ומה גם, שאסור להתענות ביום טוב – כמו בשבת – עד לאחר חצות היום.
והריקודים ב'הקפות' בשמחת תורה, למרות שיש בהם גם הנאה גשמית, הרי הם נכללים ב'חציו לה'', כיון שנעשים לכבודה של תורה.
[שו"ע תקכט, א, משנ"ב א, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־3]
באיזה אופן מקיימים 'סעודה שלישית' ביום טוב?
יום טוב שווה לשבת לעניָן דיני הסעודות, ושאר דיני הכבוד והעונג. ומהם: הרחיצה במים חמים בערב היום, לבישת בגדים נקיים שאינם מלבושי חול, קידוש על היין, 'לחם משנה', שתיית יין בסעודה, ואכילת בשר; וכן ההימנעות מדיבורי חול, מאכילת 'סעודת קבע' בערב היום ממחצית השעה לפני זמן 'מנחה קטנה' ואילך, ומעשיית מלאכה 'דרך קבע' מזמן תפילת מנחה ואילך, (ראה במקורות).
לעומת זאת, בשבת ישנה חובה לאכול שלוש סעודות פת, ואילו ביום טוב, אין חובה לאכול אלא שתי סעודות. אולם, ראוי לאכול דבר מה במקום סעודה שלישית, ולפחות להוסיף תבשיל בסעודת הבוקר כנגד סעודה שלישית. ויש שנהגו לאכול ביום טוב סעודה שלישית של פת, ואף סעודה רביעית – 'מלוה מלכה' – במוצאי היום.
[סעיף א, ס"ק ג-ה, יא ו־יג וביה"ל ד"ה לכבדו וד"ה ממנחה]
מה נכלל בהוצאות שבת ויום טוב שאין להן קצבה?
חכמינו ז"ל אמרו, שההכנסות שיש לאדם לצורך הוצאותיו עבור פרנסת ימי החול – קצובות מראש השנה למשך כל השנה; ולכן יש להיזהר שלא להוציא יתר על המידה ביום אחד, כיון שמפחית בכך את ההוצאות שיוכל להוציא בימים האחרים.
אבל הוצאות שבת, יום טוב, ולימוד התורה של הבנים – אין להם קצבה, ואם מוציא מעט – יתנו לו מן השמים הכנסה נמוכה עבורם, ואם מוציא הרבה – יתנו לו הכנסה גבוהה עבורם; בתנאי שהוא מאמין בדברי חז"ל אלו. והוצאות ראש חודש וחול המועד, אף הן בכלל זה.
ותשלום עבור חשמל כשר לשבת וליום טוב, הוא בכלל ההוצאות להן קצבה; אבל הוצאות חריגות שאינן מצורכי השבת המובהקים – יש אומרים שאינן נכללות בהוצאות שאין להן קצבה, ויש חולקים, (וראה במקורות).
[משנ"ב תקכט, ב; ביאורים ומוספים דרשו, 5-6]