שלח אותו עסקן 'צ'ק בנקאי' על הסך האגדי בידי הגאב"ד הרב וייס זצ"ל, בעל שו"ת 'מנחת יצחק', שידאג להעביר את ההמחאה המיוחדת לרבי בנימין רבינוביץ זצ"ל. הרב וייס מצא שליח נאמן שנתן בידו את הכסף, ולהפתעתו ולתדהמתו לקח רבי בנימין את הצ'ק, קרע אותו לגזרים, והשליכו לאשפה!

"ותאמר רחל: דנני אלוקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן, על כן קראה שמו דן"     (ל', ו')

פירשו בספרי הקודש את מאמר רחל  "דנני אלוקים" – על שם שדנה היא את אחותה לאה לכף זכות לכך שמע  ה' את קולה "וייתן לי בן". שכאשר רימה לבן את יעקב ונתן לו את לאה היה קשה הדבר מאוד לרחל לשתוק ולא לגלות את הדבר ליעקב,  אך היא הבליגה ולא הקפידה על אחותה וכמבואר במדרש (בראשית רבה עא, ח) עד שבאותה שנה הייתה רחל אומרת: "אם אין אני כדאי שייבנה העולם ממני ייבנה אחותי", ודנה אותה לכף זכות שבוודאי ראויה היא יותר ממנה, על כן אמרה עתה: "דנני אלוקים" לכף זכות בזכות שדנתי אני את אחותי לכף זכות. ועל כן קראה שמו דן, שממנו ילמדו לדון תמיד לכף זכות ולקיים מה ששנינו בפרקי אבות (א, ו): "הוי דן את כל האדם לכף זכות", ועל שם כך נקרא "דן" לדון ממנו דין זה: "הוי דן את כל האדם לכף זכות!".

מורי ורבי הגאון הצדיק רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל, חבר הבד"ץ דעיר הקודש ירושלים תובב"א ומנהיג ק"ק 'משכנות הרועים', היה יושב כל ימי חייו בשכונת תחכמוני על התורה ועל העבודה, רחוק ומופרש מכל ענייני עולם הזה והבליו. הדחקות הייתה שורה בקביעות בביתו, אבל היא לא הפריעה לבני הבית כלל, הם התרגלו להסתפק במועט ולשמוח בחלקם. שם לא עשו שום 'עסק' מענייני עולם הזה, וסידרו את עצמם ואת חייהם לפי מה שיש, או אין… עיקר מגמת החיים ושמחת החיים היו נתונים לתכלית האמת, בעסק התורה הקדושה ועבודת ה' יתברך.

אולם בהגיעם לפרק האיש מקדש, כשנצרכו להשיא ילדיהם, נתקלו בקשיים כלכליים גדולים מחמת הוצאות נישואין שגדלו בימינו עד מאוד, ונצרכו לרחמי שמים מרובים.

באחת התקופות, כשנצרך הרב להשיא את בתו, היה המצב קשה ביותר. הם היו אובדי עצות ולא ידעו כיצד להתחיל לגשת למבצע גדול שכזה, כאשר לא היו לו לרב שום מקורות מימון ולא ידע מניין לגייס סכומים אדירים שכאלו.

כשנודע הדבר לאחד מחברי הנהלת א"י שבירושלים, ובהיותו איש חסד ועסקן נמרץ נגעה ללבו המצוקה הקשה שבבית הגאון, ועל כן טרח והתייגע בדבר עד שהצליח לגייס סכום גדול מאוד עבורו, הון עתק שבימים ההם היה בו כדי לכסות כמעט את כל הוצאות החתונה.

שלח איפה אותו עסקן 'צ'ק בנקאי' על הסך האגדי בידי הגאב"ד הרב וייס זצ"ל, בעל שו"ת 'מנחת יצחק', רבה של ירושלים, שידאג להעביר את ההמחאה המיוחדת לרבי בנימין. חיפש הרב וייס ומצא שליח נאמן שהלך לביתו של רבי בנימין ונתן בידו את הכסף, ושח לפניו את מקורו של הממון, שהוא נשלח לו בכבוד וביקר מאת אותו עסקן על ידי הגאב"ד הרב וייס כדי לסייע בעדו להשיא את בתו בדרך כבוד.

להפתעתו של השליח ולתדהמתו לקח רבי בנימין את הצ'ק בידו, קרע אותו לגזרים קטנים, והשליכו לאשפה בלי אומר דברים! הוא הודה לשליח על ביצוע שליחותו כראוי ובירכו לשלום.

למחרת, כשפגש ה'מנחת יצחק' את רבי בנימין בבית הדין, שאלו בתמיהה ופליאה: "מדוע ולמה קרעת את הצ'ק? הרי הנכם זקוקים עתה לממון רב, ותמיכה זו  שהושגה עבורכם בישרות מנדיבים עשירים יכולה לעזור לכם מאוד להשיא את בתכם כראוי וכיאות!".

ענה לו רבי בנימין בנחרצות: "בתוקף תפקידי כאן בהנהגת העיר הקודש מתעסק אני הרבה עם הציבור וענייניהם לפי דרכו ושיטתו שלו, אינני רוצה שתהיה עלי ועל דעתי והשקפתי שום השפעה מהשקפה אחרת הנוגדת את שלי!".

בהיותו איש אמת, דורש ומבקש אמת, ומתהלך בתמימות תמיד לפי דרכו והשקפתו, חשש מאוד מהתערבות ומהשפעה של עדות זרות ושיטות אחרות, והיה עומד על משמר היהדות הצרופה והנאמנה, בהשקפה זכה וטהורה כל ימי חייו, בתמימות לב ובמסירות נפש.

לכשנשאל אחר כך "מדוע אם כן לא שלחת בחזרה את הצ'ק, אלא קרעת אותו לגזרים?", ענה רבי בנימין: "כאשר אדם טוב ואיש חסד רוצה לעזור לי וטורח עבורי במסירות נאמנה שכזו, לא אוכל לבזות אותו!".

ברם, המצב רק החמיר, זמן החתונה הולך ומתקרב ועדיין אין רואים שום תחילת ישועה בקצה האופק. נאלץ אפוא חתנו הגדול של הרב, הלוא הוא הרב הגאון רבי יהודה ניישלאס שליט"א, מו"צ ב'העדה החרדית' בירושלים, להיחלץ חושים ולרתום עצמו למסע התרמה בחוץ לארץ כדי להידפק על דלתי נדיבי אחינו בני ישראל שבמדינת הים.

בטרם צאתו התנה עמו חותנו הגאון שני תנאים נוקבים: האחד, שלא לבקש פעמיים מאדם אחד, רק יציע לפניו הצורך והבקשה פעם אחת בלבד, שבזה  יצא ידי חובת ההשתדלות שמצד האדם, ואז: אם ירצה האיש ייתן ואם לאו "השלך על ה' יהבך" (תהילים נה, כג). השני, שלא יגלה את אוזנו בשום אופן מי ומי הם הנותנים והתורמים, כדי שלא ישפיעו על דעותיו בהתקרבותם אליו, ולא יזיקו את השקפתו הטהורה והזכה!

הרב ניישלאס סבר וקיבל והפליג בדחיפות היישר לארצות הברית. תיכף בהגיעו שמה חש בברכת ה' המיוחדת שמלווה אותו על כל צעד ושאל בזכות הצדיק הגדול. לשמחתו הגדולה הוא מצא שם איש נאמן, שהכיר את רבי בנימין והוקיר והעריך אותו מאוד, וברוב נאמנותו אליו הכניס עצמו בכל גופו ונפשו בעובי הקורה וכיתת רגליו יחד עם הרב ניישלאס לכמה וכמה כתובות, שבהן דאג מראש לסדר נתינה הגונה ומפולפלת, כך שכעבור תקופה קצרה ביותר הצליח לגייס ולהמציא עבורם את כל הסכום הנדרש, למרבה השמחה.

כעבור תקופה קצרה הגיע אותו אדם נאמן מאמריקה לבקר בארץ הקודש כמובן, הוא לא ויתר על ביקור בביתו נאוה קודש של רבי בנימין הצדיק. הוא התקבל במאור פנים וחביבות, והם דיברו ביניהם הרבה בכל מיני עניינים שהיה נצרך להציע לפני הרב. אבל מעניין אותו ממון שהמציא האיש עבורו לא הזכיר נאומה!

למחרת, בחזרתו מתפילת שחרית, בעודו מתהלך בין מבואותיה העתיקים של ירושלים ונושם להנאתו מלוא ריאותיו מאווירת קדושתה של ירושלים וארץ ישראל, פוגש הוא באקראי בידידו ורעו הרב ניישלאס, ששמח מאוד והופתע לפגוש בו כאן בארץ הקודש ונכנס עמו בשיחה ידידותית עמוקה. תוך כדי שיחתם על כמה וכמה עניינים גילה הרב ניישלאס לאיש שיחו כבדרך אגב: "חותני הרב הזהירני שלא לגלות לפניו בשום אופן מי ומי הנותנים תרומתם, והוא אינו יודע כלל מעבודתך הרבה שטרחת ויגעת למענו!".

כשמוע זאת האורח האמריקאי פלט אנחת רוחה כבדה. "דע לך", הסביר האיש, "שהסרת לי עתה קפידה גדולה שהייתה מונחת כאבן כבדה על לבי: שכן זה אתמול ישבתי בבית חמיך הרב, דיברתי עמו הרבה על כל מיני נושאים, וציפיתי עד מאוד שיזכיר משהוא מאותו סך עצום שטרחתי להשיג עבורו. אך הוא לא דיבר מזה מילה וחצי מילה, ולא אמר לי אפילו "יישר כוח' על כל עבודתי המאומצת עבורו. יצאתי אפוא מביתו בחלישות הדעת מרוב צער ועלבון.

"אך זה עתה אבן כבדה נגולה מעל לבי! מן השמים שלחו אותך כאן לקראתי כדי שאדע לדון את הרב לכף זכות, שהרי הוא פשוט לא ידע כלל מכל עבודתי וטרחתי עבורו!".

למדנו מטיב זה המעשה – מלבד מה שלא רצה הרב ליהנות מאחרים כדי שלא ישפיעו על דעותיו – שצריך תמיד ללמד זכות על כל איש ישראל. לעולם אי אפשר לדעת מדוע לא הודה לך האדם בברכת 'יישר כח' על מה שעשית עבורו, אולי הוא פשוט אינו מודע לכך שאתה הוא זה שהיטבת עמו…

(מתוך ספר 'טיב המעשיות')