"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה" (יא, ז).
מעשה נפלא מובא בילקוט שמעוני (אות קפז) רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא היה מתענה שמונים וחמש תעניות, אמר: כלבים שכתוב בהם 'והכלבים עזי נפש' יזכו לומר שירה זו "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו"? נענה אותו מלאך מן השמים ואמר: ישעיה עד מתי אתה מתענה? גזירה היא מלפני הקב"ה מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכך זקקו לי מן השמים ושלחוני אליך לאמר: כלבים כתיב בהן "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספרי תורה תפילין ומזוזות.
אלא הנה ידוע שהתורה הסתירה את השכר והעונש שלעתיד לבוא, כדי שתהיה הבחירה שווה לכל אדם, שאם ידע האדם מהו השכר הגדול והעצום שיקבל עבור מצוה אחת ירדוף כל ימיו אחר המצוות ולא ירפה מהם לרגע! על כן העלימה התורה ולא גילתה מהו השכר שנקבל לעתיד, כדי שתהיה הבחירה בידיו, ומסיבה זו לא ניתן לפרש מתן שכרן של הכלבים, אולם כיון שרבי ישעיה היה תלמידו של ר' חנינה בן דוסא וצם שמונים וחמש תעניות, הסכימו משמים לגלות לו תשובה לתמיהתו אע"פ שעל ידי זה יתגלה מהו ערכם של מצוות.
והפתרון והתשובה לתמיהתו הגדולה היתה, שהרי כל חיה אומרת שירה לפי התכונות שלה ואיך הכלב שהוא עז פנים אומר שירה של הכנעה? ענו לו, כיון שעשו הכלבים מעשה של הפך מגדרם הטבעי בפרט כאשר היה אז צעקה גדולה בכל ארץ מצרים שאז כידוע טבע הכלבים לצעוק ביתר שאת, ומכיוון שעשו פעם אחת נגד טבעם זכו לומר את השירה הזאת.
ומכאן אנו למדים כמה גדול ערכה של כפיית היצר וכיבוש הטבע אפילו פעם אחת במשך החיים!! שהרי זכו הכלבים עזי הנפש למשך כל הדורות כולם לומר שירה כה נפלאה וערבה עבור שפעם אחת ויחידה עשו מעשה נגד טבעם!! ק"ו בן אדם שהוא נזר הבריאה ונפשו חלק אלוה ממעל, לאיזה השגות יוכל להגיע כאשר כובש את יצרו שלמטרה זו בא לעולם [אוצרות התורה].
