שורות מסתוריות נמצאו בכריכת מחברת חידושי תורה של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל: "יצחק יאזען, רחוב נחמיה, נתן לי מקום באוטובוס ח' אדר תשע"ב, ואני צריך לבקש ממנו מחילה"

שורות נסתרות מעוררות עניין נמצאו באקראי בכריכת מחברת חידושי תורה של הגאון האדיר ר' אברהם גנחובסקי זצ"ל, וזה לשונן: "יצחק יאזען, רחוב נחמיה, נתן לי מקום באוטובוס ח' אדר תשע"ב, ואני צריד לבקש ממנו מחילה בל"נ".

מאי משמע? מי האיש? ומדוע הגאון נאלץ לבקש ממנו מחילה?

הגאון הנ"ל הרבה לכתוב סיכומי סוגיות וחידושי תורה כמעיין המתגבר, והותיר אחריו, ללא גוזמא, שקים של חידושי תורה במקצעות התורה, ועד הימים האחרונים היה מוחו פורה ורבה בחידו"ת. באחת המחברות מחידושי תורתו, שנת תשע"ב, בכריכה האחורית, נכתבו השורות המוזכרות.

אחד ממקורביו של הגר"א גניחובסקי לקח את הענין לתשומת ליבו. פתח את ה'אגרון' ומצא כי המדובר בנער בן ארבע עשרה וחצי שבשעתו, אדר תשע"ב, היה ילד בן אחת עשרה שנים. הוא הסתקרן עוד יותר ופשוט לקח את רגליו, יצא מביתו בבני ברק וצעד לרחוב נחמיה, נקש בדלת וביקש את אבי הנער, וביקש להתעניין האם הנער או אביו או כל מישהו אחר זוכר איזה שהוא קשר בנסיעה באוטובוס עם הרב גנחובסקי.

הנער וכן האב שליט"א, יהודי יקר ונכבד חסיד סאטמאר, חככו בראשם ונזכרו כי אכן לפני זמן רב, כשנתיים וחצי, הגאון האדיר רבי אברהם גניחובסקי עלה לאוטובוס שירד מירושלים לבני ברק, האוטובוס היה מלא עד אפס מקום גם בעמידה. "הוריתי לבן שלי הילד שיפנה את מקומו לראש ישיבת טשעבין העומד. הילד מיהר וקם, אבל ראש ישיבת טשעבין סירב לשבת. אך אני לא ויתרתי לרבי אברהם זצ"ל וגם לא ויתרתי לילד, וכאשר חששתי שאכן רבי אברהם לא מתיישב התחננתי והסברתי לראש ישיבת טשעבין כי חושבני שהדבר ממש לא מוסרי ולא חינוכי אם אני אסכים לכך שהילד יישאר לשבת ולא יתן את מקומו לאיש מבוגר ותלמיד חכם.

"בסופו של דבר ראש ישיבת טשעבין נכנע והתיישב. הוא התעניין בחביבות לשם הנער ולשם משפחתנו והיכן כתובת המגורים שלנו בבני ברק. הגאון שהתיישב היה נראה חלוש מאד ופתח את המחברת וכתב בה חידושי תורה". ואת השורות דלעיל מדוע כתב במחברת? וכי אינו יכול לבקש מחילה מידית? סביר להניח כי נכנס לחשש שהמחילה אינה מועלת מחמת הגיל של הילד, כי קטנים לאו בני מחילה נינהו ומילד אין אפשרות לבקש מחילה על כזה דבר, לכאורה, לכן כתב לעצמו כדי לזכור כי בבוא העת שהילד יגדל ויהיה לאיש, יבקש מחילתו. אבל לאחר ג' חודשים הגאון חלה את חוליו אשר הסתלק בו לגנזי מרומים, ובעת בר המצוה של הילד מרחוב נחמיה ראש ישיבת טשעבין לא היה כאן עימנו.

מרן הסטיפלער והגמרא הגדולה

בעקבות הסיפור הנ"ל, תלמיד חכם ציין את הסיפור שהתפרסם בשעתו במרן הסטייפלער זצוק"ל שהגיע לבקש מחילה מנער בר מצוה, ומהטעם הנ"ל כי לא יכול היה לבקש את מחילתו בעודו ילד. יצאנו במיוחד לגלות מי היה הילד, ואת הסיפור האמיתי במקורו.

במאמץ קצר נודענו לפרטים המדויקים מפי ת"ח מובהק, הרב בצלאל פרנס שליט"א מלומדי כולל חזון איש מאז כיובל שנים, וכך הוא מספר:

"בימים ההם, בילדותינו לפני כחמישים שנה ויותר, התפללתי בכולל חזון איש. בימים נוראים היכל הכולל הישן היה מלא בחכמים וצדיקים, ובכותל המזרח ישבו הגאון ר' יוסף דינקלס וכן מרנן רבי מיכל יהודה, הגראי"ל וכן מרן הסטיפלער; גם הגאון רבי גדליה נדל ועוד גדולים בתורה וצדיקים במעשים ממש. בסמיכות ל'מזרח' היה ספסל קטן בודד בו ישבנו כמה ילדים, בני הגאון האדיר רבי משה דויטש זצוק"ל וגם אני כאחיין של הגאון הנ"ל.

"בשעתו הרב יעקב הלפרין ז"ל פתח בית דפוס לספרי קודש ובין השאר הדפיס מחזורים לתפילה. הם היו מחזורים גדולים כמו גמרא ממש. לאחר תקופה קצרה הדפוס נסגר ובנדיבות ליבו העביר הרב הלפרין את המחזורים לחלוקה בכמה בתי כנסת בעיר בני ברק הקטנה דאז. באחד המחזורים הללו התפלל הילד בן האחת עשרה יהושע דויטש, כיום מתלמידי החכמים בבני ברק.

"היה זה באמת מחזור ענקי חריג שהיה נראה כגמרא. הוא ישב מול מרן הסטיפלר ולא הפסיק להביט במחזור וגם להתנענע. כנראה שמרן זצוק"ל היה בטוח שהילד יושב לו עם גמרא ולא פוסק מללמוד. התנהגות משונה ביותר… הכל מתפללים לבוחן לבבות ביום דין, והילד יושב לו ולומד בגמרא. לא יאומן. עזות של ילד בן אחת עשרה…

כאשר יהושע דיוטש יצא החוצה, אולי ב'הפסקה' או סתם כך לצרכיו, קם מרן זצוק"ל ממקומו, נטל את 'הגמרא הגדולה' והניחה בארון הספרים עם הגמרות. כאשר יהושע הגיע והבין כי מרן הסטיפלער לקח ממנו את המחזור והניחו בארון למעלה, לא היה לו מה לומר, ובאותו רגע גם לא הבין מדוע ולמה עשה כך. יהושע חיפש ומיד השיג מחזור אחר והתפלל בו.

חלפו כשנתיים, הגאון ר' משה דויטש זצ"ל ניגש להזמין את ידידו מרן הסטייפלער לבר מצוה של ילדו יהושע. מיד התרומם מרן הסטיפלער: 'משה, עשה עמי טובה, כאשר יהושע ני"ו מגיע כעת ונהיה לאיש, אנא תבקש ממנו מחילה על שציערתי אותו לפני כשנתיים בראש השנה – והפקיד בידו ספר נאה למתנה, בירכו במזל טוב ונפרדו.

כמובן שהגאון ר' משה דויטש הסכים להיות השליח. לאחר כשבועיים הם נפגשו שוב, ומרן הסטיפלער מיהר להתעניין: ר' משה, האם כבר ביקשתם מחילה בשמי? הגאון ר' משה אמר לו כי אכן שכח ועתה מיד הוא ישוב על עקבותיו, יירד הביתה ויבקש מחילה בשמו (ר' משה דויטש התגורר בבנין כולל חזון איש עפ"י הסכמתו של מרן החזו"א). מרן הסטיפלער שמח מאד והודה לו.

(הרב א' חפץ, מוסף שבת קודש מטות מסעי תשע"ה)