-
טיולים מחוץ לעיר ותחרויות ריצה
בקהילות אשכנז, ל"ג בעומר היה יום פגרא. הילדים לא היו מגיעים לבית המלמד ללמוד כמדי יום, ובעת יציאתו של המלמד מבית הכנסת בשחרית, היה מחויב לתת לתלמידים יי"ש ומיני מזונות. ביום זה (או בחול המועד פסח) היו התלמידים עורכים סיום על מה שלמדו במהלך החורף. כמו כן היו הנערים "משתעשעים בשיחות נאות, בטיולים שמחוץ לעיר ובהתחרות של ריצת רגלים" (ע"פ ספר המנהגים קי"א).
-
שולחים לנכבדי הקהל צלחת ביצים
היו עדות שנהגו לאכול בל"ג בעומר ביצים צבועות. הביצה היא מאכל אבלות, וכדי להבדיל בין ביצת האבלות לביצת החג היו הביצים צבועות, שהרי אין מנהג האבל ללבוש בגדי צבעוניים. כמו כן, בכמה קהילות בהונגריה ורומניה נהגו לשגר בל"ג בעומר דורון לנכבדי הקהל – צלחת ביצים, וכן נהגו החברא קדישא לאסוף ביצים מכל בעל הבית לסעודת הח"ק שהיתה נערכת בערב.
-
נוסעים ל'איל ג'ריבה' ומדליקים את מנורת רשב"י
יהודי תוניס נהגו לנסוע בל"ג בעומר לבית הכנסת העתיק 'איל ג'ריבה' הנמצא באי ג'רבה, שם עמדו כל היום בתפילה, ובערב ערכו סעודה גדולה לעניים. אלו שאין ביכולתם לנסוע היו מתאספים בבית הכנסת. ונהגו שכל אחד מכין לו ולמשפחתו פינה מיוחדת הנקראת 'פינת רשב"י', שם מדליקים מנורה מיוחדת הנקראת מנורת רשב"י, ואחרי הצהרים הביא כל אחד את מנורתו לבית הכנסת ללמוד לאורה לזכר הצדיק.
-
יום הולדת ששים, הזכרת נשמות וקבורת גניזה
בכמה עדות נהגו לעשות בל"ג בעומר סעודה לכבודו של ראש העדה שמלאו לו ששים שנה, כיון שגיל זה הוא שמחה לאדם שיצא מכלל מיתה בידי שמים ועונש כרת. ברודוס חגג את ל"ג בעומר כמו 'פסח שני'. ביום זה נהגו לקבור את הגניזה – אספו את כל הגניזה מבתי הכנסת, ערכו לוויה עם אמירת מזמורי תהילים ותפילות אשכבה. בעיר טוטאן שבמרוקו היה עורכים בליל ל"ג בעומר הזכרת נשמות.
-
הטיעון המקורי של קבוצת האנוסים מספרד
אנוסי ספרד נהגו לחגוג ולהדליק נרות. פעם נתפסה קבוצת אנוסים בשעת הסעודה והובאה למשפט. אחד מראשיהם טען בפני השופטים, כי ימים אלו שבין פסח לשבועות, לפי מנהגי ישראל הם ימי אבל ואסור לשמוח בהם, ולכן, כדי להראות את נאמנותם לדת הנוצרית הם ערכו דווקא בימים אלו משתה ושמחה. השופט קיבל את הטענה ושחרר אותם".
6. מכינים סוכות ואוהלים
7. סעודה חגיגית עם ה'חברא קדישא'