סיפר האדמו"ר מפיטסבורג מאשדוד זצוק"ל, שפעם נסע עם ח' אנשים מבני קהילתו מפיטסבורג לחתונה בניו יורק, טיסה שאורכת שעתיים. כיון שהתחילה הטיסה הודיע הטייס שהמטוס בסכנה ואי אפשר להמשיך, הציבור נכנס ללחץ גדול, ולאחר כמה דקות הודיעו שיש במקום נדח שדה תעופה קטן באמצע מדבר ונוחתים שם להנצל מסכנה.
האדמו"ר הסתובב שם הלוך ושוב, ודיבר עם חסידיו, ועכבו אותם כמה שעות עד שיבוא מטוס חדש לקחת אותם לניו יורק. כיון שהגיע זמן מנחה, חשבו איך יתפללו. הרבי עם ח' חסידים, הרי ט', ואיך יהיה להם מנין. אמנם יש קבלה מהבעש"ט שכל ט' יש להם עשירי, אך מסתמא לכל כלל יש יוצא מן הכלל, כי כל נוסעי המטוס מלבדם היו גויים. ביקש הרבי להכנס לאחד הבניינים שם שיוכלו להתפלל בישוב הדעת, כי אותו שדה התעופה היה מיוחד לחקלאים – היה זה מקום ענק של חקלאות ששם אורזים את משאות הגידולים ושולחים אותם לניו יורק. ניגש אחד החסידים לבעלי הטרקטורון שנושא את הארגזים, ושאל אותו איפה יש מקום להתפלל.
הנהג של הטרקטור נהיה חיוור והתעלף, וביקש כוס מים לשתות. לאחר שנתאושש סיפר להם שהוא יהודי יליד וויליאמסבורג ממשפחה חסידית (המעשה היה בשנת תש"כ) וירד מדחי אל דחי ובניו שייכים לאומות העולם רח"ל וכו' וכו', ויהי בלילה ובא אביו בחלום בטענה מדוע אינך שומר על היארצייט שלי, הרי אתה הבן יחיד שלי, היום הארצייט ואתה צריך להתפלל במנין ולומר קדיש. אמר לו הבן בחלום, הרי כבר נפלתי מדחי אל דחי, מה לי ולתפילה, ואיפה יש לי מנין לומר קדיש כאן במקום עבודתי. בסוף הבטיח לאביו שאם יהיה מנין יתפלל ויאמר קדיש.
וכך סיבב הקב"ה ובאו ט' אנשים והוא התפלל בציבור ואמר קדיש לעילוי נשמת אביו. וכך נתקרב היהודי ונהפך לחסיד פיטסבורג נלהב… הרי שהרבי מפיטסבורג לא היה 'עובר דרך' אלא 'הולך דרך', הוא היה צריך להיות במקום ההוא, לקרב נשמה לאביו שבשמים, וכך צריך כל יהודי להשתוקק להיות 'הולך דרך', הגם שלא תמיד רואים סיפורים כאלה לעין כל, אבל באותו שדה התעופה היה ניצוץ קדוש באותו שדה התעופה, שאתה היית צריך להעלותו דווקא במקום ההוא ובזמן ההוא, וגם זה יכול לגרום שהמטוס יאחר או יבא בזמן,
כשיהודי יודע שמה' מצעדי גבר כוננו, ולא רק דרכו יחפץ, אלא כל פסיעה ופסיעה יש לה חשבון עליון. וכ' הרה"ק מבארדיטשוב שכשהתפלל הכה"ג שלא יפסקו גשמים, התפלל רק 'אל יכנסו לפניך תפילת עוברי דרכים' יהודי שהוא ממהר לדרכו והגשם מפריע לו, אל תעלה תפילתו, שהרי אינו מחשיב את אמצע הדרך, ממילא נדחה הוא מפני הגשמי ברכה, אך צדיק ונלוה אליו שהוא 'הולך דרך', הרי הוא עובד את ה' בכל מקום ובכל פסיעה, ממילא הוא טוען לפני הגשמים, אני עושה רצון קוני, ממילא נדחה הגשם מפניו. זהו התפעלות של רב יוסף מה אהני תפילת כה"ג לפי רחב"ד, שכלפי צדיק כזה לא התפלל הכה"ג כלל. וכתב הייט"ל ע"פ מש"כ בתהלים לב.
'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו' שלא יבואו לו שטף מי גשמים בדרכו, איך ימנע הוא תפילת הכה"ג? 'אשכילך ואורך, בדרך זו תלך', שתהיה הולך דרכים ולא עובר דרכים, אזי לא יבואו לך שטף מים רבים בדרך. וזה שאמר עשיו ליעקב, יעקב אבינו עובר דרך אלא הולך דרך, כמו שנאמר ויעקב הלך לדרכו, כשעשיו מבקש ללכת עמו, אומר לו יעקב, סליחה, 'יעבור נא אדוני', אתה עובר דרך ולא הולך דרך, 'ואני אתנהלה לאטי' לרגל הנצה"ק שאני צריך להעלות בדרכי, וזה שאמר יוסף לאחיו, אל תפסיעו פסיעה גסה, אל תרגזו בדרך, תהיו הולכי דרכים ולא עוברי דרכים. א מחיה.
(הגרמ"י רייזמן – אגעדאנק)