"שב לידי בבקשה", אמר לו בעל ה׳נתיבות שלום׳ בחמימות. "שמעתי שיש לך סיפור על חלום הקשור לספר שלי. אנא, ספר לי את כל הפרטים"

 "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ" (במדבר י"ז, כ')  

גדול נוסף שזכיתי לקשר עמו היה האדמו"ר מסלונים זצ"ל, הרב שלום נח ברזובסקי, בעל 'נתיבות שלום'. הרבי היה מגיע לנפוש בטלזסטון (אחד מחסידיו גר במקום והיה מארחו לצורך מנוחה והחלפת כוחות). ומכיוון שגרתי בטלזסטון, הזדמנה לידי הזדמנות ייחודית לפגוש בצדיק גדול זה. וכך אף יכולתי להסיעו לירושלים, לרחוב סלנט, כשהיה עליו לשוב לביתו ולחסידיו.

הרבי מסלונים היה תלמיד חכם משכמו ומעלה. הרב שך בטח בו בלב שלם, וביניהם שררה קרבה עמוקה. בתקופת סכנת גזרת גיוס בנות, כאשר היו שניהם תלמידי חכמים מופלגים צעירים הממלאים את מוצא פיו של החזון איש, נוצר קשר אמיץ זה, והוא הוסיף ללוותם גם בשנותיהם המאוחרות כאשר נעשו מנהיגים גדולים בישראל.

באחת השיחות בינינו, ביקש ממני הרב לתאר באוזניו את הישיבה שאני עומד בראשה ואת הבחורים שלומדים בה. עשיתי כדבריו, ולאחר שסיימתי התחיל להסביר לי בפרוטרוט את ערכה הרב של כל נשמה יהודית, והסביר עד כמה חיונית הישיבה שלנו לעם היהודי כולו.

"כל נשמה יהודית היא יהלום", הוא אמר, "לפעמים יהלום עלול ליפול ולהתגלגל לתוך בוץ, או אז מתלכלך הוא ומתכסה ברפש. זוהרו הטבעי של היהלום אינו נראה, אך ערכו ויקרו אינם נגרעים במאומה. במקרה כזה", המשיך הרבה, "צריכים למצוא אנשים שיסכימו להכניס את ידיהם לבוץ, להרים את היהלום, לשטוף, לשפשף ולהבריק אותו, עד ששוב יתגלה זוהרו. יהלום- אפילו יהלום שאינו מלוטש – הוא עדיין יהלום. כך צריך להסתכל על כל נשמה יהודית".

הרב מסלונים היה ידוע באופן המיוחד שבו ניהל את ממלכת החסידות שלו.

הוא נהג לכנותי "ידיד", וכשהגבתי: "אני רוצה להיות חסיד שלך", הסביר לי: "להיות חסיד סלונים זה א שווארע ארבעט – עבודה קשה. אני דורש מחסידיי הרבה מאוד. עדיף לך להישאר ידיד שלי, ולא להיות חסיד שלי".

מספר פעמים חזרתי על בקשתי להיות חסידו של הרבי, אך הוא דחה את בקשתי בחביבות. אך אני לא הסכמתי לוותר לחלוטין, וביקשתי שיינתן לי לפחות להתייעץ עם הרבי…

פעם שאלתי אותו מה צריך אדם לעשות כאשר הוא מאבד את הריכוז באמצע תפילת שמונה עשרה. "ברגע שאתה מרגיש שאיבדת את הריכוז", השיב לי הרבה, "קח את הברכה שאתה נמצא בה כרגע, והשתדל כמיטב יכולתך לכוון רק בה… ואם תשאל, 'מה לגבי כל הברכות שכבר אמרתי ללא כוונה'? אמשול לך משל למה הדבר דומה- אדם הולך בשוק, ובידו סל מלא תפוחים. לפתע הוא מבחין שיש חור בסל, והתפוחים מתפזרים לכל עבר!

במצב כזה עלול האדם לאבד את עשתונותיו, לעמוד חסד אונים ולראות בעיניים כלות כיצד עוברים ושבים חוטפים ממנו את התפוחים שהתפזרו. אולם הוא יכול לנהוג באופן נבון יותר- לבדוק מה ביכולתו לעשות כדי להציל את התפוחים שעדיין נותרו לו. וזה מה שמוטל על האדם לעשות", סיים הרבי, "חאפ (לתפוס) איזה חלק מהתפילה שנשאר. לא להיתפס לבהלה על שהחמצנו, אלא לשים לב לשאר התפילה, שעדיין אפשר להציל".

פגשתי את הרבי בתקופה שישיבת "נר יעקב" עשתה את צעדיה הראשונים במפת הישיבות של ירושלים. סיפרתי לו שאנחנו בשלבים התחלתיים, וכי הישיבה מונה מספר מצומצם מאוד של בחורים בלבד.

האדמו"ר הרגיעני ואמר "איך האב געעפנט די סלונימ'ער ישיבה מיט צוויי און א האלב בחורים- אני פתחתי את ישיבת סלונים עם שניים וחצי בחורים", אמר לי (בזמן פתיחת הישיבה הוא היה ראש הישיבה, וחמיו היה האדמו"ר מסלונים).

"שניים וחצי בחורים? מה הכוונה?"

"בישיבה היו שני בחורים בעלי חכמה ממוצעת, ועוד 'חצי בחור' שהתקשה מאוד בלימוד. בכל זאת פתחנו את הישיבה עם גרעין זה, ובסופו של דבר נעשו כל בני הקבוצה תלמידי חכמים ובני תורה בכל המובנים. אסור להתייאש אף פעם משום יהודי".

זו הייתה סיסמת חייו של הרב, ולאורה חי. הישיבה והחסידות שלו היו עדות חיה ונושמת להצלחתו בליטוש נשמות ישראל ובהדרכתן היאך להוציא את מלוא הכוחות הגלומים בהן לפועל.

מהרבי מסלונים למדתי לא להתייאש משום בחור שנכנס בפתח הישיבה שלי. במבט לאחור, בין תלמידיי היקרים היו רבים שהחלו את מסעם עם קשיים בלימוד, אולם על ידי עקביות ועידוד נעשו בסופו של דבר תלמידי חכמים ובני תורה נפלאים.

במאמר מוסגר, כשדיברתי פעם עם ר' נחום פרצוביץ, הזכרתי שאני מכיר את הרבי מסלונים. ר' נחום הגיב ללא רגע של שהות: "ער איז א גרויסער גרויסער תלמיד חכם- הוא תלמיד חכם גדול, גדול".

ר' נחום העריך מאוד את הרבי מסלונים על גדלותו בתורה, ולא הסתיר את הערכתו. ואני יכולתי להעיד שגדלותו התפרסה הרבה מעבר לקריאות בית המדרש. היא נחקקה בגישתו לקהילה ולחסידות, וניכרה בהערכתו לכל יהודית באשר הוא. הוא התייחס לכל יהודי כאל יהלום, וכך הצליח להרחיק מבט מעבר לבוץ וללכלוך, ולראות את הזוהר הטמון בתוך כל יהודי.

ספרו של הרבי, ה"נתיבות שלום", תפס מקום של כבוד לא רק בקרב חוגי החסידות, אלא נחשב ספר יסוד של מחשבה יהודית בעולם התורה כולו, עד כדי כך, שכמעט אי אפשר לדמיין את עולם התורה בלא אורו המופלא.

בהקשר לכך שמעתי סיפור מדהים מפי בעל המעשה:

לסמינר קירוב במלבורן שבאוסטרליה הוזמן מרצה מסוים. כפי שקורה למרצים רבים, ערב לפני השיחה עדיין לא היה בטוח הוא באיזה נושא עומד הוא לדון, ונרדם כשמוחו תר אחד המסר המושלם.

באמצע הלילה חלם הוא חלום- בחלומו נגלה אליו אדם בעל זקן לבן ארוך ומבט קורן, ומסר לפניו דבר תורה נפלא שעליו להשמיע בשיחה. המסר היה ברור וחד, הוא חש כאילו ישבו זה מול זה במציאות. וכאשר התעורר בבוקר, הותיר עליו החלום רושם על כל כך, עד שזכר כל מילה שנאמרה לו.

מעולם הוא לא פגש ברבי שהופיע בחלומו, אך דבר התורה ששמע היה נפלא, והוא החליט שזה המסר שסביבו תיסוב שיחתו. כשהתפלל תפילת שחרית באחד הכוללים המקומיים, ראה לראשונה בחייו את הספר 'נתיבות שלום' והחל לעיין בו. למרבה השתאותו, כשפתח את הספר הבין בדיוק בדבר התורה ששמע בחלומו! התברר לו למעלה מכל ספק שהרבי מסלונים עשה עמו חסד כשהדריכו אילו דברים להשמיע בפני הקהל. הכרה זו ריגשה אותו לחלוטין.

אחרי התפילה ניגש המרצה לראש הכולל, סיפר לו את השתלשלות העניינים ושאלו האם מכיר הוא את הספר, והאם מחברו עדיין בין החיים.

ראש הכולל השיב שהוא מכיר את הספר היטב, ומחברו חי וקיים בעיר ירושלים. כעבור זמן מה, פגש ראש הכולל בחסיד סלונים, שהגיע למקום כדי לגייס כספים עבור מוסדות סלונים, וסיפר לו את סיפור החלום. כששב החסיד לביתו, סיפר את הדבר לרבי בעצמו, והרבי נענה ואמר: "הייתי רוצה מאוד לראות את היהודי הזה כשיגיע לארץ ישראל".

כששב המרצה לארץ ישראל, יצר אתו קשר אחד מגבאיו של הרבי ואמר שהרבי מעוניין לפגוש בו. הוא כמובן מיהר למלא את רצון הרבי והוכנס אל הרבי.

"שב לידי בבקשה", אמר לו הרבי בחמימות. "שמעתי שיש לך סיפור על חלום הקשור לספר שלי. אנא, ספר לי את כל הפרטים".

המרצה סיפר כי לא ידע מה יהיה נשוא שיחתו, וכיצד החלום המופלא בהקשר לרבי וחידושו סיפק לו את המסר שעליו להשמיע בדבריו.

"האם בבוקר פתחת את הספר בעמוד הראשון, או בדיוק בעמוד שבו הופיע דבר התורה ששמעת בחלומך?"

כשנענה שפתח את הספר בדיוק בעמוד המתאים, חייך הרבי, ואחר כך אמר: "עלי להסביר לך מדוע שואל אני את כל השאלות הללו, ומדוע אני מתעניין כל כך בכל פרט המעשה".

הרב הסביר שעמל על חידושי תורתו לאורך שנים רבות, ורק כעבור זמן רב החליט לפרסם את חידושיו בספר. הוא התלבט האם לבקש הסכמות של גדולי תורה לספרו, ולבסוף הוציא את הספר ללא הסכמות.

"ברוך ה' הספר התקבל בכלל ישראל בחום ובהתלהבות, והדפסנו אותו מחדש כמה וכמה פעמים", סיפר הרב. "אך עדיין הסתפקתי אם נהגתי כשורה כאשר לא ביקשתי הסכמות של גדולי ישראל. מי אני שאעז לפרסם את הספר מבלי לעטרו בהסכמות?!" הסביר את הרגשתו בענווה.

"אבל עכשיו כששמעתי את סיפורך, ברור לי שבית דין של מעלה נותן את הסכמתו לספר, והספר ראוי לצאת לאור ולהתפרסם בעולם היהודי כולו".

הרבי ראה באירוע זה אישור מלמעלה להוצאת ספרו הקדוש לאור, והדבר שימח אותו מאוד. אין צורך לומר כי הרב חולם החלום היה אחוז השתאות מהרבי ומההצצה מאחורי הקלעים על ספרו הנודע.

(מתוך הספר 'בהיכלם' – הרב נחמן סלצר)