שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: סיפר לי ידידי ש"ב הרה"ח ר' שלום מיכל אורגל שליט"א, יד ימינו של כ"ק מרן הרה"ק מטאהש זי"ע:
בכל ליל שבת קודש בעת עריכת השולחן, היה יושב מימין הרבי חתנו הגדול ה"ה כ"ק אדמו"ר מהאדאס שליט"א. והנה באחת השבתות הופיע בקרית טאהש אדם מכובד אחד – א שיינער איד – והגיע לבית המדרש עוד בטרם עריכת השולחן, ומיד ניגש אל ראש השולחן והתיישב במקום המיועד לחתנו של הרבי – בצד ימין של הרבי – בלא שיכבדוהו.
הגבאים נכנסו לבית המדרש, וראו את האיש הזה יושב במקום המיוחד להאדמו"ר מהאדאס, וחשכו עיניהם, ועמדו אובדי עצות מבלי לדעת מה לעשות. שכן מצד אחד לא רצו לבייש את האיש הזה לומר לו שיקום ממקומו ולפנות את המקום לכבוד חתנו של הרבי – ומאידך גיסא איך שייך להניח אותו להישאר לשבת שם, הלא חתנו של הרבי יותר מכובד ויותר חשוב ויותר מבוגר מאותו יהודי, ובפרט שהוא חתנו של הרבי.
לכן החליטו לא לומר כלום בנידון, ושב ואל תעשה עדיף, ומוטב להשאיר את המצב על מתכונתו כמו שהוא, ולהמתין לראות כיצד יפול דבר.
והנה כשנכנס הרבי לביהמ"ד, תפס על אתר את שאירע שם, ומיד ציוה לקרוא אליו את הגבאי – עוד לפני שהתחיל לשיר 'שלום עליכם' – ואמר לו שילך לבית חתנו תיכף ומיד, ויגיד לחתנו, שהוא מאוד צרוד בקולו – 'הייזעריג' – ואינו יכול לקרות בתפילת שחרית בתורה [כידוע שהרבי היה קורא מדי שבת בשבתו בתורה ולא הפסיד מעולם לקרוא בתורה] – ויאמר לו בשמו שהוא מבקש שיישאר בביתו, ויכין את עצמו לקרות למחר בתורה…
וכך, בתושייתו המרובה של הרבי, הכל על מקומו בא בשלום…
(נעם שיח)