מנהג ישראל מקדמת דנא שבעלי שמחה שונים, וכן יתומים במועדים שונים, עולים לתורה; והם נקראים 'חיוב', דהיינו שחובה להעלותם לתורה. ויש שאינם נחשבים לחיוב, אך נוהגים להעלותם לתורה. ויש מהחיובים שנוהגים לכבדם לפחות בהגבהת ספר התורה. ואף במקום שמוכרים את העליות - ראוי שלא לדחות לגמרי את ה'חיובים', וניתן להוסיף על העליות ולתת את העליות הנוספות לחיובים. וכשיש חיובים שוים בדרגתם ואין עליות די הצורך - תלמיד חכם קודם; ואם הם שוים בחכמתם - יש לערוך גורל; ובשבת יש להקפיד לעורכו באופן המותר. ובמקום שלא מוכרים עליות כאשר יש חיובים, ולאחר שמכר את העליות נזכר הגבאי שיש בבית הכנסת חיוב - המכירה בטֵלה. [סימן קלו, סעיף א, ביה"ל ד"ה בשבת; ביאורים ומוספים דרשו, 21 ו־22]

אלו הם ה'חיובים' לעליה לתורה, לפי סדר חשיבותם: 1. חתן ביום חופתו; ואם החופה בלילה אינו 'חיוב'. 2. חתן בשבת שלפני החתונה, כשמזמרים לכבודו, ואף אם החתונה אינה בשבוע הסמוך. 3. נער מתושבי המקום בשבת שלאחר יום ה'בר מצוה'; ושווה בדרגתו לחתן בשבת שלפני החתונה. ויתכן שהוא חיוב גם בימות החול בפעם הראשונה שקוראים בתורה לאחר ה'בר מצוה'. 4. בעל יולדת (או שהפילה עובר הניכר) מהיום הארבעים ואחד ללידת בן, והיום השמונים ואחד ללידת בת. 5. חתן בשבת 'שבע ברכות', כשהחתונה התקיימה מיום רביעי ואילך. 6. בעל יארצייט שחל בו ביום. 7. אבי הבן בשבת שלפני הברית; ויש נוהגים שעולה גם ביום הברית. ויש שנוהגים להעלות גם את המוהל והסנדק. [סימן קלו, סעיף א, ביה"ל ד"ה בשבת; ביאורים ומוספים דרשו, 8, 9, 10 ו־16]

כאמור, יש שאינם 'חיוב', אך נוהגים להעלותם לתורה, ומקדימים אותם לאחרים, ואלו הם: 1. בעל יארצייט בשבת שלפני היארצייט; ואם חל בשבת - נחלקו הפוסקים אם יעלה רק בשבת היארצייט, או רק בשבת שלפניה, או בשתיהן. 2. נער שאינו מתושבי המקום, בשבת לאחר שנעשה 'בר מצוה'. 3. חתן בשבת שלפני החתונה, כשלא מזמרים לו, כגון בזיווג שני. 4. חתן בשבת 'שבע ברכות' כשהחתונה התקיימה לפני יום רביעי. 5. 'בעל תוקע' ו'בעל תפילה' (שאינם נוטלים שכר) בראש השנה וביום הכיפורים. 6. עליית 'מפטיר' לאָבֵל במשך שנים עשר חודש מהקבורה. וכן נהגו להעלות לתורה מי שצריך לברך ברכת הגומל, העומד לנסוע לפרק זמן ממושך, השב מנסיעה כזו, ואורח נכבד. [סימן קלו, סעיף א, ביה"ל ד"ה בשבת; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־20]