"וה' יִסְלַח לָהּ" (במדבר ל', י"ג)
שמעתי מרבינו שפעמים רבות כששואלים אותו מה לקבל ולהתחזק, הוא משיב 'בעשיית חסד'.
בדרך כלל יצה"ר עובד לגרום לאדם תאוות וכדו', אמנם בע"ש יש יצה"ר מיוחד לדחות ולעשות דברים ברגע האחרון (וזה גורם מתח וקטטות בבית).
כתיב "לא-תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". יש שדרשו דביום השבת צריך להזהר באופן מיוחד מאש של מריבות ומחלוקת, דבמשך ימי השבוע אדם עסוק ואין לו זמן להתקוטט, אבל בשבת יש לאדם זמן פנוי ויש יותר יצה"ר למריבות, וזהו שאמר לא תבערו אש ביום השבת.
רבינו דיבר בכאב על כך, שיש כאלו שרוצים לבנות ולהרחיב ביתם, והשכנים לא נותנים, מפני שסבורים שזה מפריע להם וכדו', אמר רבינו בתקיפות: "רק לפני שישים שנה היו תחת שלטון היטלר ימ"ש, ולא יכלו אף להרים את הראש, ועכשיו מתאוננים שזה מפריע וכדו'.
"אנשים בשואה אכלו קליפות תפו"א, ולא היה להם כלום, ועתה יש להם דירה טובה, והכל מסודר, וחברו בונה מרפסת במרחק חמישים מטר ממנו, וכבר איכפת לו, ואינו מסוגל להסכים"…
סיפרתי לרבינו, ששמעתי שהיו שני שכנים שחיו בשלום עשרות שנים, ואחד השכנים נעשה מוגבל, ורצו בני משפחתו לבנות עבורו דרך להסיע כסא גלגלים, והשכן טען שזה מכער את הבנין, והגאון רבי ניסים קרליץ פסק דאכן זו טענה צודקת, אבל לאחר שיצא, פרץ בבכי ואמר: "נכון שזה צודק, אבל הרי ראה שהוא מוגבל, ואע"פ שיש סיבה זו לא נותן לבנות"…
אמר רבינו: "לדעתי הי' צריך לומר לו שנכון שמצד הדין הוא צודק, אבל צריך שידע מה ההנהגה הנכונה, אך כנראה שסבר הגרנ"ק שאין מה לדבר עמו בזה."
אמר רבינו: "איזו טענה היא 'הבנין יהי' מכוער', וכי יש דין 'זה קלי ואנווהו' על בית?"
אמר רבינו, שבשעה שבאים אליו אנשים שיש מחלוקת ביניהם וכל אחד אומר את טענתו, הוא נוהג לומר להם: "נכון שיש לכם טענות שאתם הצודקים במאה אחוז, אבל דעו לכם, שההפסד שיהי' לכם מהמחלוקת, לא שווה למה שאתם תרוויחו בטענות שלכם"…
רבינו אמר לאחד: "תראה לנהוג שלא להתבלט, מי שמתבלט לא מצליח".
הי' לי פעם דבר מזעזע עם רבינו, שהבאתי לרבינו המאכל שלו, הסתכל עלי ואמר לי: "נו, מה יש לך לומר דבר טוב (כך מבקש תמיד לשמוע דבר תורה), אמרתי ברגע הראשון: "ב"ה שאני זוכה להיות כאן ליד רבינו!". אמר לי רבינו: "איזה עולם השקר, אתה חושב כך עלי, אם אתה היית יודע מצבי ברוחניות לא היית מדבר כך!", ושוב חזר על הדברים…
אחד אמר לפני רבינו על אנשים שהם בעלי גאווה, אבל בשמירת שבת הם מדקדקים קלה כבחמורה, הגיב רבינו: "שומר שבת כדין לא הולך עם גאווה, זה לא יתכן, אולי שומר כמצוות אנשים מלומדה, כי לא שייך ירא שמים אם לא שהוא עניו!"
סיפרו לרבינו שצלם הגיע לצלם את אחד הרבנים בביתו [לפרנסתו]. אחד מבני ביתו של אותו רב צעק עליו שישבור לו את המצלמה, הגיב רבינו: "כל אחד והגאווה שלו, מה מתערב בזה? וכי זה ענין שלו מה שההוא רוצה לצלם? [כידוע שפעמים רבות האדם חושב באמת שכוונתו לשם שמים, אבל רבינו יורד לעומק הנפש, ואומר שזה נובע ממידת גאווה (להוכיח שהוא כאן בעל הבית ובעל הדיעה, ודואג לכבוד רבו וכיו"ב), או שאר מידות רעות].
שאלתי לרבינו עבור ישיבה, שהתלמידים הם בעלי תשובה ומחפשים תיקון וחיזוק על עוונותיהם בעבר. עד עכשיו הם היו הולכים לכותל וגומרים את התהילים, ורה"י שלהם שואל מה יעשו תקנה אחרת, שלא יהי' כזה ביטול תורה והפרעה. אמר רבינו בזה"ל: "מובא ברמ"ק שיקבלו ע"ע לקבל עלבונות באהבה, זה דבר הכי טוב!" שאלתי את רבינו, שהרי זה דבר שא"א להזמין, ויכולה לעבור תקופה שזה לא יהי', אך הבנתי מרבינו שעצם הדבר שמקבלים על עצמם דבר זה, זה כבר חשוב!
שאלתי לרבינו עבור אחד שאומר שכבר זמן רב מצבו קשה עליו, במיוחד בענין פרנסה, בעבודה לא מצליח כלום, בתקופה האחרונה קנסו אותו על ענייני רכב, גנבו לו כסף ועוד, אמר רבינו: "הוא חושב שבדרך הטבע הכל צריך להצליח לו, וכשלא מצליח הוא שואל למה, אבל בעצם הכל זה חסד, וכשאין לו הצלחה – אולי זה מה שצריך להיות מצד הרגילות"…
ושאלתי לרבינו ששואל מה עליו לעשות, אמר רבינו: "שיקבל על עצמו לא לצער אף אחד אפי' מקורביו".
הי' פעם שרבינו אמר דרשה לחיזוק בכמה מקומות באותו שבוע, ובמקום אחד דילג על איזה קטע, שמעתי מרבינו שהטעם לכך, שהמקום ההוא שונה במקצת משאר מקומות, ואם הי' אומרו באותו מקום, היו יכולים לחשוב שכוונתו לומר איזו ביקורת עליהם.
אכתוב הנהגה נפלאה [שראיתי פעם אצל רבינו]: בתחילה רבינו שכב עם הראש לכיוון הפנימי של החדר [כי שם פחות קר], אח"כ לפתע קם והפך ראשו לכיוון החוץ, ליד דלת הכניסה, ונימק הטעם שכששוכב לצד פנימה יוצא שהוא עם הגב כלפי האדם שמדבר עמו, ואינו דרך ארץ, משא"כ עם הראש לצד חוץ – הוא עם הפנים לצד המדבר.
רבינו אמר לי שהוא מרשה לי להגיד לאנשים כל מילה טובה שאני שומע ממנו, עליהם.
אמרתי לרבינו שא"א לתאר כל מילה שאומר כמה שזה משמח אנשים, הבאתי לו דוגמא שלמחרת היום שזכיתי להתארס מאוצר מתנת חינם עם נכדת רבינו, אמר לדודי ר' אליעזר גלברט ז"ל: "אתה יודע שנעשינו מחותנים?", וזה כ"כ שימח אותו שזכר את זה כל השנים.
אמרתי לרבינו שאברך דפק בדלת, ורוצה להגיד 'גוט שבת' עם ילדיו. אמר רבינו: "טוב מאד שפתחת לו, איני יודע למה יש כאלה שעושים קשיים להיכנס!" אמרתי לרבינו: "כנראה דואגים לרבינו, שאם יכנסו כל הזמן לא יהי' לו כח", אמר רבינו: "אולי…"
אמר רבינו: "אני לא אוהב להתווכח, אע"פ שבכך אני נשאר מנוצח, החזו"א אמר שמכיר רק ג' רבנים שהיו מודים על האמת, קשה למצוא בעל מידות [ומי שאוהב להתווכח, גם כשלומד ש"ס ילמד עקום] אחד כתב ספרים ולא זכה שהתקבלו כי לא היו לו מידות טובות".
שמעתי מרבינו: "כמה פעמים יש לי תאווה ב"ה להוציא עוד כרך על 'קדשים', וכרך על 'מועד' ועוד".
אח"כ קם ממקומו, הסתכל על ארון הספרים, הרים ידיו ואמר: "תראה כמה חסד ה' עלי! לא חסר לי כלום ברוחניות, הספרים שלי, עכשיו עיינתי ב'ימלא פי תהלתך' יש דברים טובים ב"ה, וכן גשמיות יש לי הכל ב"ה!"
שאלתי לרבינו: "ניחא רוחניות! אבל איזו גשמיות יש לרבינו? רבינו הצביע על השולחן, והראה לי שלא חסר לו כלום בגשמיות"…
סח רבינו: "בגיל תשע כבר אמרו לי שאני צריך משקפיים, עד היום ב"ה איני צריך משקפיים"…
א"ה כשזכיתי להיות אצל רבינו בליל שב"ק אחד, העזתי פני ושאלתי קמיה רבינו לאחר התנצלות: "הנה רבינו השיא ארבעה ילדים, האם רבינו נכנס מכך לחובות?", השיב רבינו שלא נכנס לחובות מנשואי ילדיו, וחזרתי ושאלתי: "האם הי' ממה לחסוך כסף להשיא אותם?" אמר לי רבינו שלא הי' לו ממה לחסוך.
וחזרתי ושאלתי: "האם בכלל רבינו שילם בנשואי ילדיו?" אמר לי רבינו: "בכולם הייתי שותף בהוצאות, פעם פחות ופעם יותר, אבל בכולם הייתי שותף בהוצאות".
וחזרתי ואמרתי לפני רבינו אם חובות לא היה, ממה לחסוך לא היה, ושילמו בכל חתונה, מהיכן היתה האפשרות? ואף שחזרתי לשאול רבינו לא השיב, רק אמר: "ניסים".
ובאמת בכל ילד היתה לו השגחה פרטית: אחותה של הרבנית ע"ה הלכה פעם עם הרבנית אל עו"ד שמתמחה בפיצויים מגרמני', והגישו בקשה לפיצויים בעד הרכוש שנשדד ע"י הגרמנים ימ"ש [לא בעד הנפשות], לא הי' מדובר על סכום עתק אבל סכום! עוה"ד משך את זה שנים רבות, עד שיום אחד החליטה אחותה של הרבנית לגמור את הסיפור, והעבירה את זה לעו"ד אחר בחו"ל, ומיד סידר זאת. באותו זמן חיתנו את הבת הגדולה, ובדיוק באותה תקופה הגיע כסף. זה לא היה הרבה, אבל הספיק לרוב ההוצאות. אח"כ כשחיתנו את שאר הילדים, כבר לא נשאר מהכסף אבל תמיד הסתדרו בדוחק ובס"ד הצליחו…
שמעתי מרבינו כמה פעמים, שהחזו"א אמר לו: "העולם אומר שאם הבית של הרב של העיר פחות יפה משאר הבתים – זה חילול ה'", ואמר החזו"א: "אני אומר להיפך, שאם הבית של הרב של העיר הכי יפה – זה חילול ה'!". הוסיף רבינו: "מה חסר לבית שלי? הלוואי לא יהי' יותר גרוע בעוה"ב"…
('צדיק כתמר יפרח')