הרה"ג רבי יצחק טשינגל, מיקירי העיר צפת ת"ו ומחשובי חסידי ברסלב, חוקר זה עשרות שנים את הנושא המרתק של עשרת השבטים. בשיחה מיוחדת עם הרב בנימין כהן מ'המבשר תורני' הוא סיפר בין השאר את המעשה הבא שהתרחש עמו:
"בעת ששהיתי פעם בלונדון, נפגשתי עם איזה אברך חסידי שהתעניין במעשיי בארץ הנכר. בין השאר סיפרתי לו שאני עוסק בחיפוש אחר עשרת השבטים וכו', והוא גילה התעניינות רבה וסיפר לי שגם הוא בעצמו חוקר את נושא עשרת השבטים ונהר הסמבטיון.
"אותו אברך עבד למחייתו כמשגיח כשרות במסעדה יהודית, ומיד הוא אמר לי: 'אתה יודע? אצלנו במסעדה יש בחור מאפגניסטן, בוא תדבר אתו, בוודאי תשמע ממנו פרטים שיסייעו לך בעבודת הקודש הזו'.
[כידוע, לפי המסורת של הפתאנים, או ה'פשטונים' – שבטים החיים בצפון מזרח פקיסטן ובצפון מערב אפגניסטן – מקורם בבני ישראל אשר נדדו לאשור ומשם לפרס ולאחר מכן לאפגניסטן. הפתאנים מחולקים לשבטים שונים ששמותיהם מזכירים את שמם של שבטי ישראל. למרות שהם מוסלמים המאמינים בקוראן ומקיימים את מצוותיו, הם שומרים על מנהגים שונים שמבדילים בינם לבין שאר המוסלמים ויוצרים זיקה מעניינת עם חלק מהמצוות והמנהגים של העם היהודי.
כך למשל הם נוהגים שלא לאכול בשר גמל למרות שעל פי חוקי האסלאם הדבר מותר, נמנעים מאכילת בשר עם חלב, מצוות המילה נשמרת אצלם באופן שונה מאשר אצל המוסלמים: ראשית, הם מקיימים אותה בשבוע הראשון לאחר הלידה או במועד הראשון שהילד חזק דיו כדי לעמוד בה, לאו דווקא ביום השמיני; שנית, יש אצלם 'סנדק' המחזיק את התינוק בזמן המילה, לרוב הסב הוא הסנדק, והוא נוהג להניח על ברכיו כרית ועליה מונח התינוק; כמו כן הברית נחוגה בפאר וברוב עם ולא בצנעה כפי שנוהגים המוסלמים. מאפיין נוסף שמייחד את הפתאנים, וליתר דיוק חלק מהם, בעיקר באזור אפגניסטן, הוא שהילדים מגדלים מעין 'פאות' בצידי הפנים].
"באתי ושאלתי אותו: האם אתה יהודי? והוא השיב לי: 'בוודאי!'.
"מאיפה אתה יודע שאתה יהודי?
"'אמא שלי אמרה לי. כולם אצלנו יודעים שהם יהודים'.
"שאלתי אותו על מצות ברית מילה, והוא אישר לי שהם אכן מלים ביום השמיני ללידה.
"שאלתי אותו על הפאות, והוא אמר לי שבתור ילד היו לו פאות – הוא הצביע על הפאות שלי ואמר לי: 'כמוך'. כי לאברך החסידי שתרגם את השיחה היו פאות מאחרי האוזניים, אז הוא הדגיש לי – 'לא כמוהו אלא כמוך'.
"אחר כך בגיל הבחרות הם מגלחים את הפאות, הם פשוט חוששים מהמוסלמים שלא יפגעו בהם. הילדים לא חוששים לגדל פאות, כי לילדים יש תירוץ יפה, הם אומרים שזו סגולה נגד עין הרע. עם סגולות לא מתווכחים… אחר כך כשהם גדלים הם לא מגדלים פאות.
"הפאות זה ממש סימן מובהק של יהדות, שאין אותו בשום אומה. הם יודעים אם כן על יהדותם, ויש להם סממנים של מנהגי ישראל, אבל הם לא מתעניינים ביהדות. בתוך הלב פנימה הם בוודאי רוצים לדעת עוד, אבל הם פשוט מפחדים מהשכנים המוסלמים.
"זה מעניין אותם מאוד. למשל, כששאלתי אותו אם יש לו 'קמע' שהוא נושא על עצמו, הוא אמר לי: 'בוודאי, מה זאת אומרת? לכל הפתאנים יש את ה'קמע' הזה'. שאלתי אותו אם הוא יודע מה כתוב בו. 'מה פתאום?!' – הוא נדרך. 'אסור לפתוח את זה, זה פחד מוות'. סיפרתי לו שלפני מאה שנה היה רב בבוכארה שהצליח לפתוח את זה, והיה כתוב שם בלשה"ק את הפסוק 'שמע ישראל'. הוא מאוד התרגש מזה, והוסיף שהוא רוצה לחזור ליהדות, ואם הוא יידע שיש מישהו שפתח את זה, הוא ייסע עד סוף העולם כדי לראות את זה. כלומר, הפחד הוא המחסום שמונע אותם לשוב לצור מחצבתם ולהתנהג כיהודים שומרי תודה ומצוות. כן, ממש ככה, הרי כפו אותם להיות מוסלמים.
"אבל המוסלמים מבינים שאמונה אי אפשר לכפות, אז הם מנסים גם לשכנע אותם. אחד הדברים שאמרו להם זה שהיהודים הם מתירנים, ולא מאמינים, וכופרים בה', וזה מאוד שכנע אותו. אמרתי לו: תראה, כאן בלונדון יש שכונת 'סטמפורד היל' שחיים בה אלפי יהודים שהם מאמינים והולכים בצניעות, בא ותראה שזה בכלל לא כמו שאמרו לך.
"זה דיבר אל לבו והוא מאוד רצה לבוא ולראות, הבעיה היתה שבכל ימי השבוע הוא עובד במסעדה, ובשבת לא רצינו שיבוא באוטו ויחלל שבת, אז המשגיח שעובד במסעדה הזמין אותו לשבת. בבוקר הוא הלך אתו לבית הכנסת, והמחזה של יהודים מעוטפים בטליתות מאוד ריגש אותו.
"אחר כך בקריאת התורה כשעשו 'הגבהה' וכולם הצביעו בידיהם והשתחוו כלפי הספר תורה, המשגיח הסביר לו שזו התורה שניתנה לנו על ידי משה רבנו והיא כתובה על קלף. אז כבר הוא ממש התפעל ויצא מגדרו ואמר: 'מה, זו התורה של משה רבנו?', והוא הביע את רצונו מיד לחזור ליהדות. קניתי לו שני ספרים המלמדים על עיקרי היהדות ואותיות א-ב בעברית.
"לאחר תקופה קצרה הוא שב לאפגניסטן, שם הוא התחתן עם אחת מבנות השבט, ושמעתי שלאחר החתונה הוא שב ללונדון והתגייר בבית דין חרדי, והוא ביקש שלא יפרסמו את שיבתו ליהדות כדי שלא יפגעו בבני משפחתו שחיים באפגניסטן".
(מתוך 'המבשר תורני' מטות מסעי תשע"ה)
2/1002