"יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (בראשית א', י"ד)
בפרשת השבוע, פרשת בראשית, קוראים אנו את פקודתו של הבורא יתברך: "יהי מאורות ברקיע השמים" מני אז, קרוב לששת אלפים שנה, עומדים כוכבי הלכת וכל צבא השמים על מכונם, סובבים על צירם, ומהווים עולם שלם שהוא מסקרן ומרתק מחד, ועיקרי תורה ויסודות הלכה תלויים בו. צבא השמים פרוש מעל לראשנו, ואין אנו צריכים אלא להביט בו, להתעניין, להבחין ולהחכים.
על רקע דברי הפרשה, עלינו ובאנו אל הרה"ג רבי מרדכי גנוט שליט"א, מחבר לוח 'דבר בעתו' ומומחה במפת גרמי השמים ובמהלכם על פני הרקיע, לשמוע, להחכים ולנסות להבין.
מתי החילותם את עיסוקכם באסטרונומיה?
למעשה, כבר מילדות התעניינתי באסטרונומיה. אבי זצ"ל שהיה יהודי משכמו ומעלה, תלמיד חכם ובר אוריין, עודד אותי לעסוק במקרא ובמשנה, בגמרא ובמדרשים, וגם בחכמת הרקיע.
אני זוכר את עצמי כבר מגיל שמונה בערך, מתעניין בנעשה בכיפת השמים שמעל לראשי. כתושב בני ברק, רוב הידע שצברתי היה תיאורטי בלבד, כיוון שהראות בגוש דן אינה משופרת, והשמים אינם צלולים למראה עינינו. אולם בשנים מאוחרות יותר, כשעברתי ללמוד בישיבת הגאון מטשעבין בירושלים, נגלו לי לפתע השמים בכל יפי תארם, התבהרו לעיני כל הסוגיות שבהן עסקתי מתוך הספרים, והכוכבים האירו את פניהם אלי וניבטו בבירור, מסודרים וקבועים על מכונם ובמקומם המוכן להם מששת ימי בראשית.
כבר במהלך שנותי בישיבה, הייתי מוציא לאור לוחות מאולתרים של זמני היום ותאריכים מיוחדים, וגם כתבתי על כמה ממצאים אסטרונומיים מעניינים, כמו ליקויים וכדומה. אולם שנים אחדות לאחר נישואי, לאחר שברוך ה' זכיתי לסיים את הש"ס במסגרת כולל ש"ס, החלטתי להפוך את זה לפרוייקט חיים. כך נולד לוח 'דבר בעתו', הנותן מידע וכלים פשוטים למדי, שיוכל הקורא להבין, להשכיל ולהתמצא במפת גרמי השמים הפרושה ממעל לו.
מה הניע אתכם להוציא את הלוח לאור?
יש סיבות רבות, אציין אחת מהן: חז"ל אמרו על דברי התורה: "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", ואפשר אולי לבאר, כי הימים מתחדשים ללא הרף, כל העת הם בסימן התחדשות. ואכן, לכל יום ייחודיות משלו, מאפיינים משלו, מאורעות הקשורים אליו דוקא ומנהגים הנוהגים בו ספציפית. התבוננות בכל יום ובמשמעויותיו מעלה, כי כל יום בריה בפני עצמה הוא, ומהווה הזדמנות חדשה וייחודית. כשנחשפים למה שעומד מאחורי אותו יום – המאורעות ההיסטוריים, המקורות ההלכתיים המבט האסטרונומי ועוד, מבינים זאת היטב.
הזכרתם את ענין המזלות הקבועים ברקיע. מה ההתייחסות מבחינה יהודית לתחום האסטרולוגיה?
בנוגע לאסטרולוגיה בכללותה, יש דעות חלוקות בין הראשונים. שאלתי פעם את מרן פוסק הדור הגר"ש וואזנר זצוק"ל, האם להתמקצע בתחום הזה, והוא השיב לי שלא כדאי שאעסוק בזה: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – אמר.
אך יש רמזים על פי מהלך גרמי השמים, לא דווקא בקשר למזלות, שאותם כתבו הקדמונים, ושאותם מביא אני מפעם לפעם בלוח. מקרה מעניין בקשר לזה זכור לי: היה זה, כשהשתתפתי לפני כעשרים שנה בפורום מקצועי, שבו נכח גם אסטרולוג. אני ציטטתי מאחד מהקדמונים, שאם יהיה ליקוי חמה בראש חודש כסלו (שחל כמה ימים לאחר מכן), אזי "צער גדול יהיה במצרים". שמע זאת האסטרולוג וציין, כי לפי הממצאים שבידיו, עומדת אכן להתרחש קטסטרופה באותו זמן, אולם לא במצרים, כי אם בירדן. שמעתי את הדברים וציינתי כי אין זו סתירה, וכי ייתכן שיתרחש אסון בתושבים המצריים על אדמת ירדן, או לחילופין, באוכלוסייה ירדנית על אדמה מצרית. ראש חודש כסלו חל אז ביום שישי, ובאותו יום אכן הגיעה הידיעה, כי אוטובוס שבו שבעים חאג'ים – אנשי דת מוסלמים ממצרים, שהיו בדרכם מהעיר מכה – היה מעורב בתאונה קטלנית בירדן, וכל נוסעיו נספו.
השאלה המרתקת של האסטרונאוט
אחד הנושאים המסקרנים בנוגע לכדור הארץ הוא קו התאריך. באיזו נקודה מתחלף התאריך, היכן ממוקם הקו שמעברו האחד כעת יום שלישי ומעברו האחר יום רביעי?
קו התאריך הבינלאומי נמתח בלב האוקיינוס השקט, 180 מעלות מזרחה, או מערבה, כרצונכם, לפרבר גריניץ' שבלונדון בירת אנגליה. הוא זכה לכבוד הגדול, שיעבור בו קו האורך אפס, בגלל מצפה כוכבים עתיק הממוקם בו… החלוקה היא שרירותית, וכשהקו חוצה איים מיושבים, הוא מוסט הצידה לבל יווצר בלבול, כשבאותו מקום יישוב ישררו שני ימים בו זמנית.
בנוגע לעמדת התורה הקדושה, ודאי שאין אלו פני הדברים, כי את האמת אי אפשר להסיט ואי אפשר להזיז ממקומה. למעשה, נחלקו גדולי עולם בשאלה זו, היכן עובר קו התאריך, מה שנוגע מאד לתושבי יפן. יש סיפורים, על כאלו שהחמירו על עצמם בזמן שהותם ביפן ובאזור. המפורסמים שבהם היו תלמידי ישיבת 'מיר', בעת שגלו לשנגחאי שבסין, בעת מלחמת העולם השנייה.
אולם שאלות מסוג דומה קיימות גם בווריאציות נוספות. שאלה שהגיעה אל שולחנם של גדולי הדור לפני שנים מספר, היתה של אסטרונאוט יהודי, שערב טיסתו לחלל ביקש לדעת איך עליו לנהוג בעודו מקיף את כדור הארץ בינות לכוכבים. מהות השאלה הייתה, בהתחשב בעובדה שהחללית מקיפה בכל יום את כדור הארץ מספר פעמים, כך שהשמש לדידה זורחת ושוקעת כמה פעמים בכל יום, האם עליו לספור זריחות ושקיעות, כשבכל זריחה מתחיל יום חדש. לפי כיוון חשיבה זה, היה עליו אפוא להצטייד במצות ויין לארבע כוסות, כמו גם ארבעה מינים לחג הסוכות, שכן בתוך שבועות מספר יקיף הוא את כל מעגל השנה היהודי… למעשה, ודאי שלא התקבלה דעה זו להלכה, והתשובה שקיבל הייתה אחת מהשתיים: שימנה את הימים כמו במקום שיצא ממנו, בדומה להולכי מדבריות שכך מונים על פי ההלכה, או יתחשב במקום שממנו מפעילים את החללית על פני כדור הארץ, שזה מהווה את החיבור שלה לארץ ולדרים עליה.
בעיה נוספת קיימת בקטבים – הדרומי והצפוני. שם, בגלל המיקום המיוחד על ציר הסיבוב של כדור הארץ, השנה מתחלקת לשניים: חציה יום וחציה לילה. הדעות חלוקות גם שם: יש דעה האומרת, כי בחצי היום שבו השמש נמוכה יותר – נוהגים לילה, על אף האור השורר בחוץ, וכשהשמש ברום הרקיע – הרי זה יום. שיטה אחרת גורסת, שגם בנוגע לקוטב, על כל אחד למנות את סדר הימים כמו המקום שממנו הוא הגיע. כך עשוי להיווצר מצב מעניין, שבו שני אנשים מתגוררים זה לצד זה משך שנים, כשאצל האחד שבת נכנסת בקביעות לפי קו האופק במקום שממנו הגיע, וזה שבע שעות יותר מאוחר מחברו… הגאון מוילנא כבר כתב, שעל יהודי להימנע מלהגיע לאזור הקוטב, מקו הרוחב 66 צפונה או דרומה, בגלל הבעיות ההלכתיות הכרוכות בזה.
מסע בן שמונה דקות
במבט אל הרקיע, ודאי במבט בוחן, אי אפשר לא להתפעל מהסדר השמימי המופלא, מהפלא העצום שבו אנו שרויים.
בשער 'חשבון הנפש' בספר 'חובת הלבבות', כותב המחבר על כך, שבני אדם יוצאים מגדרם בהתפעלות בעת ליקוי חמה או תופעה אסטרונומית חריגה, ואינם מבחינים בפלאי הבריאה שהם חלק מסדר יומם, כמו זריחה ושקיעה. לשם המחשה זעירה לפלא הגדול המקיף אותנו, נציין כי היקף כדור הארץ הוא ארבעים אלף ק"מ, השמש נמצאת במרחק של מאה וחמישים מיליון ק"מ מכדור הארץ, וגדולה פי מיליון ושלוש מאות אלף מכדור הארץ, כשמסע קרני האור שלה עד אלינו נמשך כשמונה דקות תמימות. הביטו סביבכם, ראו את העולם המופלא, וההתפעלות העצומה לא תרפה מכם.
יש מה שאני מכנה 'אסטרופתיה': אדם מצוי בזמן מתוח קצת, קשיים התקבצו ובאו לפתחו, מועקה אוחזת בו. אני ממליץ – צא אל המרפסת, שא עיניך השמימה, הבט בכוכבים והתבונן: ראה את העולם המופלא שמנהיג בורא העולם, את הסדר המדהים המתנהל כל העת, "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך…" ולמד מכך שהבעיות שמעסיקות אותך קטנות וזעירות הן. העתר בתפילה לבורא העולמים, השלך עליו יהבך, והוא כבר ישלח עזרך מקודש, וממרום יסעדך. מצוא יימצאו פתרון לבעיה, מזור למכה ורפואה למחלה.
(מתוך: מרוה לצמא תשרי תשע"ז שיחה עם הרב משה וינשטוק)
1/402