שאלה: מעשה בחופה שהתקיימה בתקופת החירום במעמד מצומצם ביותר של המחותנים והקרובים מקירבה ראשונה, והיה חסר להם אחד למנין. קראו לשומר ששמר על ההנחיות של משרד הבריאות להשלים למנין, ולאחר שבירכו את הברכות נתברר שהשומר אינו יהודי אלא דרוזי. יוצא שבירכו ברכת חתנים שלא בעשרה. השאלה האם בדיעבד יצאו ידי חובה, והאם דינה ככלה בלא ברכה שאסורה ביחוד.
תשובה: ברכת חתנים צריכה עשרה גדולים מישראל. ונחלקו הראשונים מה לעשות כשאין עשרה: דעת הרשב"א שלא יתחתנו עד שישיגו עשרה, והתרומת הדשן סובר שכשאין עשרה אינו מעכב. הדרכי משה (סי' ס"ב) הביא דברי התרומת הדשן, והבית שמואל (שם סק"ד) הביא שהבית יוסף הביא דברי הרשב"א, והר"מ סומך על התרומת הדשן. והנודע ביהודה (אבן העזר ח"א סי' נ"ו) כתב שאם כבר בירכו בפחות מעשרה גם להרשב"א חלו הנשואין ואינו מעכב בדיעבד, והביא ראיות לדבר, וסיים, שכיון שאין הראיות מכריעות, אזי כאשר יזדמן שם עוד נישואין, יבואו החתן והכלה לחופה ויכוונו לצאת בברכה שיברכו לחתן והכלה האחרים.