ר' נחום פרצוביץ סיפר לי בארשת געגועים כיצד מינה הרב ירוחם ליבוביץ את ר' דוד לחזן בישיבת מיר בראש השנה ויום כיפור. ר' דוד היה אז בחור, ולא מקובל היה למנות חזן שטרם נישא, אולם ר' נחום הסביר: "הוא לא היה בחור הוא היה 'יונגרמאן', איש צעיר, אף שעוד לא התחתן"

יש רק הזדמנות אחת ליצור רושם ראשוני, והרושם הראשוני שעשה ר' דוד קרונגלס על ישיבת נר ישראל אינו נמחה לעולם!

ר' דוד נמנה בין האנשים הראשונים שהשפיעו עלי. הוא גילם את דמותו של "אלטער מירער"- תלמיד ישיבת מיר מזמנים עברו. הייתה בו יראת שמים מוחשית, והוא חי את חייו כל רגע במצב של- "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אף שלא הייתי תלמידו, זכיתי להתארח בביתו פעמים רבות. בכל פעם שהיה רואה אותי היה מקפיד להתעניין בשלומי, ואחר כך היה שואל: "יהושע, האם יש לך שאלה על פרשת השבוע או על המשנה?".

אם הייתה לי שאלה, הייתי שואל אותו. אם שמעתי דבר תורה יפה, הייתי משתף אותו, ותמיד זכיתי לקבל ממנו דברי שבח ועידוד. ר' דוד הציע לי מטבע של רבע דולר על כל שאלה ועל כל דבר תורה שאשמיע באוזניו. ציפיתי להזדמנויות הללו, לא בגלל הכסף (אף שגם זה היה נחמד), אלא בעיקר משום שהתענגתי על תשומת הלב ועל השבחים שהרעיף עלי אדם צדיק כמוהו.אחרי תפילת שחרית בשבת, היינו אבי ואני מלווים את ר' דוד לביתו בקביעות (לפעמים היינו מלווים גם את הרב רודרמן). ר' דוד לא גר בסמוך לישיבה. ביתו שכן בכיוון ההפוך מביתנו, והחזרה מביתו לביתנו ארכה ארבעים דקות תמימות. אולם אבי החשיב ליווי זה כהזדמנות פז ללמוד מאדם גדול, ומעולם לא החמיץ הזדמנות יקרה זו.בדרך היו ר' דוד ואבי משוחחים שיחות עמוקות, ואני נהניתי להקשיב וללמוד. ההתבוננות ביחסו של אבי כלפי המשגיח הדגול סיפקה לי מבט מקרוב על הכבוד וההערכה שחש אבי לגדולי ישראל בכלל ולר' דוד בפרט

• • •

בהזדמנות ביקרנו את ר' דוד לאחר שובו מביקור  בארץ ישראל. מתוך הדברים הבנתי, שהרב יחזקאל לוינשטיין ביקשו לקבל על עצמו למלא את מקומו אחרי מאה עשרים שלו, בתפקיד  הנכבד של משגיח ישיבת פונביז', אך ר' דוד סירב להצעתו בגלל הכרת הטוב שחש כלפי הרב רודרמן, שהציע לו לכהן בישיבתו אחרי המלחמה.

דחיית הצעה קוסמת זו הייתה ויתור על ההזדמנות החד פעמית, להפוך לכוח מוביל באחת הישיבות החשובות ביותר בעולם. פירוש הדחייה היה ויתור על חלומו לגור בארץ ישראל, ולהחמיץ את האפשרות לשמש כממשיך דרכו הרוחני של ר' חצק'ל, שהיה רבו כבר באירופה.

אך לא לשווא נודע ר' דוד כאחד מבעלי המוסר בדורו. הוא לא היסס לנהוג באופן שהיה נכון בעיניו. כשבאנו אליו בשובו לביתו, נטל את ידיי ואמר לי בהתלהבות: "יהושע, אני רוצה לומר לך שפגשתי את אחיך בכינוס של בוגרי ישיבת נר ישראל בארץ ישראל (אחי למד אז בישיבת קול תורה). התרשמתי כל כך מההתעלות ומהשטייגען שלו, עד שאמרתי לו שאם היו לי מליון דולר, הייתי נותן לו אותם!". אחר כך המשיך בחיוך: "לא היו לי מליון מיליון דולר, אבל היה בכיסי שטר של מאה דולר, ונתתי לו את  השטר".

בימים הנוראים היו נוכחותו והשפעתו של ר' דוד הופכות את התפילה לחוויה רוחנית שלא תישכח. בית המדרש היה מלא בחורים, אברכים ובני קהילה עד אפס מקום. ובחדר כולו לא נשאר אף מושב פנוי אחד עבור חברי ועבורי, ילדי צוות הישיבה.

הנהלת הישיבה הגתה פתרון יצירתי: במקום הבולט ביותר בבית מדרש, שממנו אפשר לצפות על כל המתרחש- בין הבימה לארון הקודש הונח ספסל, וכל הילדים ישבו עליו. ידענו שכל העיניים מופנות לכיווננו, כך שהיינו מוכרחים להתנהג במיטבנו.

קולו של המשגיח הרעיד לבבות.

כשזעק "ה-מ-ל-ך" חשנו במוחש שמלך מלכי המלכים נוכח בהיכל הישיבה. הוא התפלל בכוונה ובדבקות כבן המתחטא בפני אביו. אם אני עוצם את עיניי וחוזר לשנות ילדותי בבית המדרש של ישיבת נר ישראל, אני מסוגל עדיין לראות את המשגיח עומד אצל העמוד, ולשמוע את קולו נישא לשמים כמו מלאך ה'.

כעבור שנים, סיפרתי לר' נחום פרצוביץ שבתור ילד זכיתי להשתתף בתפילותיו של ר' דוד בימים הנוראים. תיארתי את ההשפעה הכבירה שהותירה עלי תפילה זו, אפילו בעודי ילד. ר' נחום סיפר לי בארשת געגועים כיצד מינה הרב ירוחם ליבוביץ את ר' דוד לחזן בישיבת מיר בראש השנה ויום כיפור. ר' דוד היה אז בחור, ולא מקובל היה למנות חזן שטרם נישא, אולם ר' נחום הסביר: "הוא לא היה בחור הוא היה 'יונגרמאן', איש צעיר, אף שעוד לא התחתן". הבחורים כולם הבינו וקיבלו את החלטתו של המשגיח, כי היה ברור לכל שר' דוד ראוי לתפקיד

• • •

אם נדמה לכם שהמשגיח חי שכראשו מרחף בשמים, והוא מנותק מהסובב אותו, הניחו לי להבטיח שלא כך היה. ר' דוד היה אדם מציאותי ושכלי מאוד, ששתי רגליו מוצבות על הקרקע.

היה לו מוח חד כשל מהנדס. הייתי עוזר לו להקים את הסוכה לפני סוכות ולפרקה עם סיום החג. למרות מעמדו הנכבד לא היסס ללכלך את ידיו ולאמץ את שריריו לכבודה של מצווה. את זמן הבניה ניצל לשנן לי הלכות בניית סוכה. אמנם הוא היה האדם הנעלה ביותר שהכרתי, אולם כשהתקלקלה מכונת הכביסה שלו, הביט במלאכתו של הטכנאי, כדי שבפעם הבאה אם תתקלקל המכונה, ידע לתקן אותה בכוחות עצמו. הוא היה מרומם מאוד, ובכל זאת מעשי מאוד.

 

(מתוך 'בהיכלם' הרב יהושע ליף ר"י נר יעקב  בסיפורים ומסרים מהיכלם של גדולי ישראל)