ר' משה שמואל התחיל לדבר, ואף אחרי הפצרות רבות לכיוון עזרת הנשים להפסיק לדבר, הקולות והברקים לא שתקו, בעל השמחה שחרד לכבוד רבו, נעמד בצמוד לעזרת נשים ובקול גדול עמד וזעק: "הנשים מתבקשות או להשתתק או לצאת!"…

הרב בנימין גולד

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (שמות ו', י"ג)

וכתב רש"י: ציוה עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם.

והדברים מעוררים תמיהה רבתי!! הרי פרעה זה הוכה עשר מכות על מעשיו האכזריים בבני ישראל, בין עשר המכות היו מכות שממש גרמו לו בזיון רב מאד, ולא מצינו שבמכות ניצל פרעה כדי שלא יהיה לו בזיון, כמו בצפרדעים שכרכרו בבטנו ועוד, וא"כ מדוע כאן בדברם אליו, מצווים הם להיזהר איתו בדבור ולחלוק לו כבוד?!

רואים מכאן יסוד נפלא, מאיר לנו מרן הגרי"ל חסמן זצוק"ל בספרו 'אור יהל', הקב"ה מדקדק עם כל אדם שמגיע לו עונש, שלא יקבל יותר מהמגיע לו, והכל בדקדוק רב עד מאד, גם הפושע והאכזר ביותר, כמו פרעה שקבל עשר מכות שגרמו לו ולעמו בזיון רב עד מאד, אך כשבאו לדבר אתו יש לחלוק לו כבוד בדיבור, יש להיזהר מלפגוע בו.

ללמדנו! עד כמה צריכים זהירות גדולה בענין זה של כבוד הזולת, גם למי שיש לנו טענות צודקות ביותר עליו ועל מעשיו, אבל אין שום היתר לפגוע באדם יותר ממה שמגיע לו על פי דין. ועל אחת כמה וכמה בכל אדם, שיש להיזהר עד מאד שלא לפגוע בו אפילו בדיבור קל, כי כבוד האדם הוא מדרגה נשגבה שיש להיזהר בה.

התורה בכמה מקומות מדגישה לנו ענין זה, וביותר בקרבן עני, שהתורה אומרת (ויקרא ב, א-ב) "ונפש כי תקריב קרבן מנחה וכו' והביאה אל אהרון וגו'", וכתב בעל הטורים: בעוף ובמנחה לא כתוב "לפני ה'" כמו בבקר, לפי שעניים מביאים אותם ומתביישים להביאם לפני הכל, ולכך אמר "לאהרון ובניו", שיש להביא את קרבן העני שלא לפני כולם, אלא רק לפני אהרון ובניו כדי שלא יתבזה העני.

 ● ● ●

בספר 'אור דניאל' מביא מעשה במרן הגאון ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל, אשר נודע בגאונותו וצדקותו וכל העול של כלל ישראל היו על כתפיו ביתו היה פתוח תדיר לכל יהודי נזקק ואביון, גם מקובל היה שקבוצות-קבוצות של בחורים נהגו להיכנס אליו ולהשתעשע עמו בדברי תורה.

פעם בעת משא ומתן בדברי הגמרא במסכת יבמות, אמר לתלמידים שיש תוס' אחד במסכת יבמות דף נ' הנוגע בסוגיה שבה התפלפלו. קם אחד מגאוני התלמידים ואמר: "סליחה כבוד רבינו, התוס' הזה נמצא בדף נא'!". "לא", ענה הרב, "זה בדף נ'". והמשיך את השיעור, אך הבחור התעקש על דבריו, ותוך כדי ויכוח קם לעבר הספרייה לפתוח את הגמרא ולהוכיח את צדקתו לעיני כל התלמידים, הרב קם ממקומו ועצר את הבחור באומרו "וכי קל בעיניך לבייש יהודי?". חיוך של ניצחון עלה על שפתי התלמיד, הנה הוא צדק. מיד בהגיעו לישיבה פתח לעיני חבריו את הגמרא להוכיח את נצחונו, לתדהמתו הרבה גילה שאכן הרב צדק, זה היה אמנם בדף נ' ולא בדף נא'. אז הבין התלמיד שהרב התכוון בעצם למנוע בושה מהתלמיד עצמו. איזו עדינות של זהירות בכבוד הזולת!!

עוד מסופר על מרן הגרמ"ש שפירא זצוק"ל, שהיה זהיר עד מאד בכבודו של כל יהודי, שפעם כשהשתתף בקידוש שערך אחד מתלמידיו לרגל שמחת בר המצוה של בנו, שבה השתתף ציבור גדול, התבקש ר' משה שמואל לשאת דברים לכבוד חתן בר המצוה ואביו תלמידו.

ר' משה שמואל התחיל לדבר, ואף אחרי הפצרות רבות לכיוון עזרת הנשים להפסיק לדבר, 'הקולות והברקים' לא שתקו, בעל השמחה שחרד לכבוד רבו, נעמד בצמוד לעזרת נשים ובקול גדול עמד וזעק: "הנשים מתבקשות או להשתתק או לצאת!".

כששמע זאת ר' משה שמואל חוורו פניו, והשתתק לכמה רגעים. לאחר מכן העלה חיוך על שפתיו ואמר "בעל השמחה התכוון בדבריו לומר לציבור הנשים, לצאת מהדיבור ולהכנס להקשבה…". ואז המשיך בדיבורו. כה הייתה גדולה חרדתו לכבוד הבריות, שלא הצליח להמשיך בדיבורו עד שמצא פתרון לדברי בעל השמחה, שלא תישמע מהם פגיעה בזולת…