ר' מנשה חשב שהוא הולך להתעלף. איך זה ייתכן? הרי הכל נעשה כשורה, מדוע אם כן כה חשוכה היא השעווה? הבין החסיד כי יש דברים בגו. רץ אל השוק, שכר עגלה ונסע לראדזימין, לרבו הקדוש…

"והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה" (טו, ו)

 החסיד ר' מנשה קדישמן מוורשא, היה מחסידיו של הרב הקדוש ר' יעקב אריה מראדזימין זצוק"ל.

בעל משפחה גדולה היה ר' מנשה, והפרנסה היתה בדוחק גדול. בצר לו פנה לרבו ותינה לפניו את צרתו. האזין לו הצדיק בארשת רצינית, ולבסוף כשחיוך רך נסוך על פניו, אמר לו: "סע למוסקבה ולמד שם את מקצוע יצור ה'טריוואקס' (שעווה מלאכותית ליצור חותמות), ובעזרת השם תהיה לך פרנסה בשפע".

"ומי ילמדני?", שאל החסיד. "שם במוסקבה", ענה הצדיק, "ישנו בית חרושת לייצור החומר, ובעליו יסכים בוודאי ללמדך את המקצוע".

כשיצא ר' מנשה מאת הצדיק לא השתהה, אלא פנה מיד לאחד ממכריו, לווה ממנו חמישים רובל להוצאות הדרך, ויצא מיד לדרכו – למוסקבה, כשלבו מלא אמונה.

בהגיעו למוסקבה, שכר לו חדר באכסניה זולה ויצא לברר אודות בית החרושת ליצור 'טריואקס'. אך למרבה הפלא, איש לא ידע אודות מפעל שכזה הקיים במוסקבה.

ר' מנשה לא התייאש, ולמחרת יצא שוב לחפש ולברר, אך העלה חרס בידו. גם היהודים שפגש לא יכלו לעזור לו, מכיוון שאף אחד מהם לא ידע ולא שמע אודות בית החרושת.

כך עבר עליו שבוע שלם בחיפושים אחר בית החרושת, אך הוא לא הצליח לקבל אפילו בדל מידע אודות מפעל שכזה. כמה מיהודי המקום החלו יועצים לו כי ישוב לביתו, ולא יכלה את זמנו בחיפוש אחר דבר שאינו קיים. אך ר' מנשה, בהיותו מלא באמונת חכמים, לא ויתר. אם הרבי אמר שיש בית חרושת, הרי שהוא קיים וצריך רק למצאו! בינתיים עבר כבר חודש מאז הגיעו למוסקבה, ובארנקו נשאר רובל אחד בלבד. כעת היה בבעיה כפולה: כסף להמשך השהיה באכסנייה תם, ולחזור לביתו, גם אם היה רוצה אינו יכול, משום שגם לא נשאר לו די ממון להוצאות הדרך.

באותו יום, בעת שישב וסעד את סעודתו הדלה, ניגש אליו לפתע יהודי אלמוני, שהיה מוכר כרטיסי הגרלה, והציע לו לקנות כרטיס להגרלה הממשלתית השבועית. הראה לו ר' משה את ארנקו ובו רובל אחד בלבד, אך הלה לא הרפה: "קנה לפחות כרטיס להגרלה היומית, לזה יספיק לך הכסף", הציע.

מאחר שאותו אדם התעקש ולא ויתר, רכש ר' מנשה כרטיס להגרלה היומית, במחיר של עשרים וחמש קופקות – רבע רובל. בערב חזר מוכר הכרטיסים לאכסנייתו של ר' מנשה, ובישר לו בשמחה כי כרטיסו עלה בגורל והוא זכה במאתיים רובל.

שמח ר' מנשה על הממון שזימן הקב"ה, ועל כך שיועל להמשיך בחיפושיו אחר בית החרושת. חזר ר' מנשה במלוא המרץ לחיפושים אחר בית החרושת ליצור 'טריואקס', אך כל מאמציו עלו בתוהו.

חודש נוסף עבר, ור' מנשה לא מצא עדיין את מבוקשו. בסוף החודש השני לשהותו במוסקבה, הגיע ר' מנשה לסמטה צדדית בקצה העיר. שם, במרתף שמתחת לאחד הבתים, מצא סוף סוף את מבוקשו. היה זה למעשה מפעל ביתי קטן ליצור החומר עבור החותמות. בעל המפעל, שהיה יהודי חרדי, הסכים מיד לבקשתו של החסיד, לקבלו לעבודתו במפעל על מנת ללמדו את סודות המקצוע.

מספר שבועות עבד ר' מנשה במפעלו של היהודי, ובזמן זה רכש מיומנות בהכנת החומר. בעל המפעל לא הסתיר ממנו דבר, ההפך: הוא השתדל שר' מנשה יבין היטב את כל התהליך, כדי שידע בבוא העת להכין בעצמו כחומר הזה. ליתר בטחון רשם לעצמו את כל הפרטים בפנקס מיוחד, שאותו ייחד לצורך העניין, שם סידר את כל סודות המקצוע, החל מסוגי החומרים הדרושים להכנת התרכיב, איך לערבם ובאיזה חום להתיכם עד שיתקבל החומר – ה'טריואקס' – במיטבו.

לאחר שלמד את כל התהליך ואף התנסה בהכנתו, הורה לו בעל המפעל כי ישוב לביתו ויחל בהכנתו. הוא אף ברכו שיצליח ויעשה חיל במלאכתו.

נפרדו השניים, ור' מנשה, טרם חזרתו לביתו, רכש את כל המכשירים והחומרים הדרושים להכנת ה'טריוואקס', מהכסף שנשאר בידו מהזכיה הגדולה. וכך, עם כל המשא הכבד, עשה ר' מנשה את דרכו חזרה לעירו וורשא.

עם הגיעו שכר לו מחסן גדול, שם שיכן את כל המכשירים והחומרים שרכש במוסקבה, וניגש למלאכת הייצור, כפי שלמדו בעל המפעל במוסקבה.

נרגש ומתוח עמד ר' מנשה ליד חבית השעווה הגדולה, וחיכה בקוצר רוח לראות את מעשי ידיו להתפאר. הנה הסתיימה הרתיחה, ולאחר שהצטננה מעט העיסה, יצק ר' מנשה את תוכן החבית לתוך מיכלים המיוחדים לכך.

ר' מנשה משפשף את עיניו כלא מאמין! הוא מסיר את מבטו מן המיכלים, הוא אינו יכול לראות זאת. איך יתכן? הוא הרי עשה הכל כנדרש, בדיוק כפי שלמד במוסקבה! ובכל זאת, השעווה שהיתה אמורה להיות אדומה, יצאה שחורה! הוא מביט שוב. לא, אין הוא טועה, השעווה שחורה כזפת!

שלף ר' מנשה את פנקסו, בו רשם את כל הוראות ההכנה, עובר הוא שורה אחר שורה, ואינו מבין: הוא עשה הכל כנדרש, מה קרה אם כן? ומדוע יצאה השעווה שחורה?! ויהי הדבר לפלא.

בחוסר ברירה ניגש ר' מנשה להכנת השעווה בשנית. הפעם בדק היטב שכל המכשירים והכלים נקיים, ושהכל נעשה בדיוק לפי ההוראות.

שעות רבות עבד על הכנת השעווה בשנית. "הפעם", אמר לעצמו, "בעזרת השם זה חייב להצליח, שהרי כל התהליך נעשה בדיוק נמרץ לפי ההוראות".

בסיום הרתיחה הפך את המיכל בידיים רועדות, והנה מה רואות עיניו?… הכל שחור!

ר' מנשה חשב שהוא הולך להתעלף. איך זה ייתכן? הרי הכל נעשה כשורה, מדוע אם כן כה חשוכה היא השעווה? הבין החסיד כי יש דברים בגו. רץ אל השוק, שכר עגלה ונסע לראדזימין, לרבו הקדוש.

יושב הצדיק, ומאזין ברוב קשב לכל מילה היוצאת מלבו השבור של החסיד. כשסיים לשפוך את ליבו, פונה אליו הצדיק בחיוך קל ואומר: "אל דאגה, השם יתברך יהיה בעזרך, סע לביתך והמשך בייצור החומר. אל תביט כלל אל צבעו, אלא המשך לייצר מהחומר ככל שתוכל, תמלא ממנו מחסנים והשם יצליח דרכך".

ר' מנשה לא הרהר לרגע אחר דברי רבו, אלא חזר לביתו והחל לייצר במלא המרץ כמויות גדולות של שעווה שחורה.

גם כאשר מלאו מחסניו והחומר שבידו אזל, לווה כספים מידידיו, ורכש עוד חומרי גלם והמשיך בייצור ה'שעווה' המוזרה.

חדור אמונה היה ר' מנשה, ולא חשב לרגע להפסיק בייצור השעווה, שהרי כך הורה לו הרבי, לאגור כמויות מהשעווה בלא להביט אל צבעה. בלבו פנימה חיכה לראות כיצד תבוא הישועה, ואיך ביום בהיר אחד תיהפך כל השעווה שבמחסניו לשעווה אדומה.

***

אבל כבד ירד על רוסיה. כותרות אבל הופיעו בכל העיתונים, מברקים נשלחו לכל המחוזות, הכל נתבשרו על מותו של המלך הרוסי, אלכסנדר השני.

הממשלה הרוסית התכנסה באותו יום לישיבת אבל מיוחדת, שבה נתקבלו שורת החלטות שמטרתן לסמל את האבל הלאומי. בין ההחלטות הוחלט גם, כי במשך שלושים יום יטביעו כל משרדי הממשלה וכל סניפי הדואר, את חותמותיהם בחומר חותם שחור.

רק לאחר מעשה, כאשר החלו בחיפושים אחר חומר חותם שחור, הבינו שטעו בהחלטתם.

בכל המדינה לא ניתן היה להשיג חומר חותם שחור. משרדי הממשלה שותקו, הדואר פסק מלפעול, ואנדרלמוסיה גדולה שררה במדינה, אולם את הנעשה אין להשיב.

באותם ימים הייתה פולין כפופה לשלטון הרוסי, והידיעה הגיעה לאזניו של ר' מנשה. הוא מיהר לשגר מברק בהול לממשלה הרוסית, והודיע להם כי יש בידו כמות גדולה של חומר חותם שחור.

תוך שעות ספורות הופיעו נציגי השלטון במעונו, בכדי לרכוש את כל החומר שברשותו. ר' מנשה הבין את ההזדמנות הגדולה שנפלה לידו, ונקב בסכום עתק, אותו הוא דורש עבור החומר היקר. נציגי השלטון כלל לא התמקחו על המחיר, ומיד חתמו על ההמחאות. תוך זמן קצר רוקנו כל המחסנים מהשעווה השחורה. וכך באותו יום הפך ר' מנשה קדישמן לעשיר מופלג.

לשבת הקרובה נסע לרבו ראדזמינה, לבשר לו על הישועה הפלאית. הצדיק קיבל את פניו במאור פנים ובשמחה, וכל אותה השבת היתה שמחה גדולה בחצר הקודש ראדזימין.

לאחר השבת, כשבא ר' מנשה להיפרד לשלום, הודיע לו רבו, כי מהיום ואילך תשוב השעווה להיות אדומה. למותר לציין כי כך אכן היה: ר' מנשה המשיך ביצור השעווה, והפעם, שעווה אדומה.

כל חייו המשיך לייצר ולמכור שעווה, ועשרו הלך וגדל, הכל בזכות אמונתו האיתנה.

ללמדך מהו כוחה של אמונה תמימה!

 (מתוך 'טיב המעשיות')