קדושים תהיו (ויקרא יט ב)
שח הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א: לפני כעשר שנים התקשרו אלי לבוא ולנאום בבנייני האומה לפני כחמש אלף מבנות ישראל שהתכנסו לזכרה של מייסדת בית יעקב מרת שרה שנירר ע"ה. בתחילה סירבתי לכך, משרבו והפצירו בי נכנסתי למרן (בעל שבט הלוי זצוק"ל) לשאול אותו על כך, ואז אמר לי:
ר' אהרן, לא שאני מבקש ממך – אלא אני מצוה עליך לילך לדרוש שם. שאלתיו האם עלי לנאום מאחורי מחיצה, והשיב לי מרן: לא, אלא תדרוש ללא מחיצה. שאלתיו: הרי להרבה אנשים הרב אינו מסכים שינאמו בפני נשים? השיב לי מרן: אני יודע שאתה תדבר עם עיניים סגורות כל הדרשה, וגם גונב לאוזניי שאתה מסיר את המשקפיים בדרשה, וממילא ההופעה הזאת שרב נואם במשך שעה שלימה עם עיניים עצומות יכולה להשאיר רושם רב לטובה אצלם.
הוסיף מרן וסיפר לי שהוא דרש לפני ארבעים שנה בעיר רחובות לפני ציבור נשים, ולאחר כעשר שנים נכנסה אליו אשה וסיפרה לו כי היא היתה בעבר חילונית לגמרי ומכיון שראתה איך שנשא דברים ובאיזה אופן הוא מדבר, זה עורר אותה ביותר עד כדי כך שחזרה למוטב בשמירת תומ"צ, וכמו"כ עצם ההופעה עם עיניים סגורות במשך זמן כה רב עם יר"ש יש בה כדי לעורר.
עיניים צופיות
אגב, בתוך הדברים שנשאתי שם סיפרתי מעשה פלא על הגאון מרוגאטשוב זצ"ל: אשה נכנסה אליו ושאלה בפיה, יש לה תינוק שמסכים לאכול רק בימות החול, ובשבת אינו מוכן בשום אופן. השיב לה הגאון שבשעה שנותנת לו אוכל שתלבש בגדי יום חול, ואילו כל השבת תלך עם בגדי שבת. וכך הווה, בשעה שהאכילה את התינוק היא לבשה בגדי יום חול והילד הסכים לאכול. בעלה שהיה ת"ח נכנס אל הרוגאטשובער להבין מהו פשר ה'מופת' עם הבגדי חול, והשיב לו כי זה תוס' מפורש בב"ק דף ל"ז גבי דין מועד לשבתות וכו', שבשבת שלבושים עם בגדי שבת הבע"ח אינו מכיר יעוי"ש, וכמו"כ יש לה ילד יהודי עם נשמה ולכן מחמת שלבושה בגדי השבת אינו מכיר את אמו ובמילא אינו רוצה לאכול.
הכינוס הנ"ל היה בחודש אדר ביום הילולת מרת שרה שנירר ע"ה. אחר כמה חודשים מתקשר אלי המנהל הרב בנימין שרנסקי שליט"א, ואמר לי: משום מה כ"כ לא רצית לדבר בכינוס, אז בוא ותשמע סיפור:
לפני כשעה התקשרה אלי אשה וספרה לי סיפור בדמעות שליש. יש לה ב"ה בית מבורך עם י"ד צאצאים כ"י ובעלה ת"ח עמל בתורה, ומתחילת החורף בשנה זו קרה בביתם מקרה משונה, ששבת אחרי שבת אירעו מאורעות עצובים ומשונים בביתם. פעם נפל אחד הילדים ונסעו לביה"ח, ופעם נשפך מים חמים, פעם היה כפור ירושלמי עז ובדיוק נכבה החימום, פעם לא היה אוכל חם וכו'. כמובן שניסו כל הסגולות שבעולם, בדקו את המזוזות ולא הועיל כלום בידיהם.
אחרי הכינוס הנ"ל בבניני האומה חזרה אל ביתה כשנפשה סוערת, סיפרה לבעלה ששמעה הסיפור הנ"ל עם הרוגטשובער וזה עושה לה משהו בפנים והיא עצמה איננה יודעת מה. לבעלה החשוב ששמע את דבריה היה שינוי צורה במקום, וביקש בעדינות אם יכול לומר מה שנראה לו, שאולי כל מה שאירע עימם בכל שבת הוא כי מתחילת אותו חורף היתה מדליקה נרות שבת בעודה עם בגדי חול, כי לא הספיקה להלביש בגדי שבת מחמת הלחץ בערבי שבתות החורפיים הקצרים עם המשפחה הגדולה בלעה"ר. מאז אותה שבת היא קיבלה על עצמה שניגשת להדליק את הנרות עם בגדי שבת, והודו לד', מאז עברו השבתות ללא שום תקלה ויגון, וכעת שעברו כמה חודשים בלי שום מכשול התקשרה להרב שרנסקי לספר זאת.
כשבאתי למרן לספר זאת, תפס בהתרגשות רבה בשתי ידיו את ידי ואמר לי: נו, האם לא הייתי בכלל 'יעצני טוב' כשציוויתי לך לנאום שם? היתה לי הרגשה שאני חייב לצוות לך ללכת לנאום. נו אתה רואה שהייתי בכלל יעצני טוב…
(רב רבנן)