יש אנשים שנעשה עמהם נס גדול במיוחד, עד כדי כך שאפשר היה לחוש בצורה ברורה את ההשגחה הפרטית שליוותה אותם באירוע הניסי.
"הם באים אליי" – סיפר הגר"י זילברשטיין שליט״א לפני התקיעות – "ומספרים בהתפעלות את גודל-הנס, ושואלים כיצד עליהם להודות לה׳. 'כל מה שאנחנו עושים, ומודים, עדיין נראה לנו שלא עשינו דיינו' – הם אומרים.
"כדוגמא למעשה נס מוחשי אספר" – אמר הרב שליט״א – "שקיבלנו מכתב מאשה אחת המספרת שביקשה לנסוע לקבר רחל בבית לחם. היא עלתה לאוטובוס בירושלים, ושאלה את הנהג האם הוא מגיע לבית לחם, ותשובתו היתה חיובית. אבל, כשהתיישבה באחד הכסאות הבחינה שכל הנוסעים הם… ערבים, ומה שיותר חמור – שכיוון הנסיעה לא היה בכללל בית לחם.
היא ישבה אחוזת-חרדה, ואם לא די בכך, ראתה שכמה ערבים היושבים לידה מתלחשים אודותיה בצורה חשודה. היא לא ידעה מה לעשות, והתפללה לאלוקים שיושיע אותה מהצרה אליה נקלעה.
והנה, לפתע-פתאום, ללא כל הודעה מוקדמת, קמה אחת הנוסעות הערביות והחלה לצעוק לעבר הנהג: 'למה אמרת לאשה שאתה נוסע לקבר רחל? אם אינך נוסע לשם, לפחות תיתן לה לרדת׳! —
הנהג היה המום, והערבייה חזרה על דבריה שוב ושוב, עד שלא היתה לו ברירה והוא פתח את הדלת ואיפשר לנוסעת היהודייה לרדת.
"'הרגשתי את הנס באופן הכי-מוחשי שאפשר להעלות על הדעת׳, מספרת האשה. ואני אישית" – ציין הרב שליט״א – "לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שהיתה זו מאמע-רחל עצמה, אליה נסעה האשה להתפלל, שבאה לעזור לה…
"האשה מציינת במכתבה, שהיא כבר הודתה להשי״ת בכל-מיני הודיות, אבל מרגישה שלאור הנס הפלאי שהיה לה, לא עשתה מספיק.
"בוודאי שגם במקרה זה נאמר שהשי״ת לא תובע מהאדם את מה שהוא אינו יכול לעשות. כל אחד צריך לעשות ולהודות עד היכן שידו מגעת, ותו לא. וזה כלל גדול בכל פרטי עבודת השם, וצריך לזכור זאת גם במקרה שלנו.
"השאלה הזו מגיעה גם ממשפחות שאחד מיקיריהן חלה בקורונה, והיה מורדם ומונשם, ובאופן פלא הצליחו הרופאים לשחררו מהמצב הקשה. ולא עוד, אלא שלאחר השחרור התגלה שלא רק הקורונה חלפה-עברה, אלא גם מחלות אחרות שקיננו בגופו של החולה התרפאו, ויהי לנס.
"לכל השואלים הללו, שהלוואי ויתרבו… אני מספר שגם אצל מרן הרב מבריסק זצ״ל התרחש פעם נס גלוי (עם חתן וכלה שננעלו בחדר, ובמשך שעה ארוכה אי אפשר היה לשחררם, עד שהנוכחים היו עדים לנס גלוי). לאחר התרחשותו של הנס – כל מי שנכנס אל הגרי״ז שמע ממנו את סיפור המעשה לפרטיו! הרב מבריסק לא הרפה ולא התעצל, אלא כל אחד שנכנס לחדרו שמע את הסיפור. מרן זצ״ל הסביר, שבגלל ההתרחשות הפלאית הוא רוצה לצאת בכך ידי חובת ׳שיחו בכל נפלאותיו׳.
"וזו התשובה שהשבנו גם לשואלים הנ״ל. ׳אם ברצונכם להודות להשי״ת כמו שצריך, תשתדלו לפרסם את הנס כמה שיותר, ותדברו על כך עם הרבה אנשים (ובוודאי שאפשר גם לפרסם את הנס בעיתון כלשהו, וכך יגיעו הפרטים בבת-אחת לקהל רב).
(קול ברמה, בטאונה של רמת אלחנן)