לוי אומר לשמעון: "כך וכך דיבר עליך ראובן באוזניי". בא שמעון לראובן בטרוניא ואומר לו – "מדוע דיברת עלי כך בפני לוי?" ומוסיף בצדקנות: "והרי זו ממש רכילות?"… אך מה ששמעון לא שם לב הוא, שבאותו רגע גם הוא עצמו נכשל ברכילות! שהרי הוא מספר לראובן שלוי ריכל עליו וסיפר לו את מה שהוא אמר אודותיו.
דין זה מופיע בסעיפים הנלמדים היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים' (הלכות רכילות כלל ג סעיף ב), וה'חפץ חיים' ממשיך וכותב: "ואפילו אם לא יאמר לו בפירוש את שם לוי, ויאמר לו סתם: 'שמעתי שדיברת עלי כך וכך', אם על ידי זה ממילא יבין ראובן מי היה המגלה לו, אסור". ומוסיף עוד: "ובעוונותינו הרבה אנשים נכשלים בזה".
ב'ביאורים ומוספים' של דרשו, מביאים על הלכה זו את קושיית האחרונים מהמסופר בגמרא (מועד קטן טז.) שרבי שמעון ברבי סיפר לאביו – רבי, שבר קפרא אמר לו לגבי קושיא מסוימת שלא מסתבר שתהיה לרבי תשובה עליה; ובעקבות זאת, כשהזדמן בר קפרא אצל רבי אמר לו רבי שאינו רוצה לראותו. ולכאורה, לפי המבואר כאן היה אסור לרבי לעשות כן, שהרי בכך הוא מגלה לבר קפרא שבנו סיפר לו את מה שאמר אודותיו.
אחת התשובות המובאות ב'ביאורים ומוספים' על שאלה זו היא, שכיון שרבי עשה זאת לתועלת, כדי להוכיח את בר קפרא, לכן צריך היה בנו לסבול את הקפדתו של בר קפרא, למען המטרה החשובה של התועלת.
מתירוץ זה עולה נפקא מינה למעשה, לגבי נידון שמובא ב'ביאורים ומוספים' שם: הורים הזמינו שמרטפית לשמור על תינוקם, ולאחר מכן סיפר להם השכן כי היא השאירה את התינוק לבד בבית והלכה למשך שעה. דעת הגרש"ז אויערבאך, שמותר להורים להוכיח את השמרטפית, גם אם על ידי כך היא תדע איזה שכן סיפר להם זאת [-ונמצא שההורים מספרים רכילות על אותו שכן], וזאת משום שיותר יש לחוש לשלומו של התינוק.
וכאמור, כך גם עולה מאותה תשובה שהבאנו מקודם על קושיית האחרונים מהגמרא, שבמקרה דנן ראוי לשכן לסבול את הרכילות שיספרו עליו ההורים, כיוון שהדבר הוא לתועלת, למען שלומו של התינוק – או תינוקות אחרים שאותה שמרטפית תשמור עליהם בעתיד.