יום חמישי כ"א באלול תש"פ
רחיצה במים חמים – האם היא נחשבת בזמננו לדבר 'השווה לכל נפש'?
כפי שלמדנו, הבישול ביום טוב, לצורך יום טוב, מותר אף שלא לצורך 'אוכל נפש', ובלבד שהצורך הוא דבר 'השווה לכל נפש'.
וחימום מים לצורך רחיצת כל הגוף, או רובו – יש אומרים שנחשב כדבר שאינו שווה לכל נפש, כיון שבזמן חכמינו ז"ל היו רק מעטים שרחצו בחמין בתדירות גבוהה; ולדעתם, אסור מדאורייתא לחמם מים לצורך רחיצה כזו. ואף בזמננו, שרבים מאוד רוחצים בכל יום במים חמים, עדיין נחשבת הרחיצה כדבר שאינו שווה לכל נפש.
ויש אומרים שכל רחיצה שהיא נחשבת כדבר השווה לכל נפש, (ואף נחשבת כאוכל נפש עצמו), אבל אסור מדרבנן לחמם מים לצורך רחיצת כל הגוף, או רובו, כיון שרחיצה זו אסורה ביום טוב במים אלו, כלדהלן.
[שו"ע תקיא, ב, משנ"ב י ו־יג, ושעה"צ ט ו־טו; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
לצורך איזו רחיצה מותר לחמם מים ביום טוב?
חכמינו ז"ל אסרו לרחוץ ביום טוב את כל הגוף, או רובו, במים שחוּממו ביום טוב – בין באמבטיה ובין במקלחת – מחשש שייכשלו בעשיית מלאכה אסורה לצורך חימום המים במרחצאות. ואף רחיצת איבר איבר בנפרד אסורה, כאשר רוחץ את כל איברי הגוף, או את רובם, ברצף.
אולם, מותר לרחוץ במים שחוּממו ביום טוב, את הפנים, כפות הידיים, וכפות הרגליים; ומותר אף לחמם מים לשם כך. ונחלקו הפוסקים אם היתר זה אמוּר רק ביחס לאיברים אלו, או אף ביחס לשאר חלקי הגוף, כל עוד אינו רוחץ את רוב איברי הגוף. ולמעשה, לענין חימום מים לשם רחיצת שאר איברי הגוף במים אלו, יש להחמיר, כיון שיש בכך חשש איסור דאורייתא.
[שו"ע תקיא, ב, משנ"ב ט, יא, יב ו־יז, שעה"צ י, וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־17]
האם מותר לרחוץ ביום טוב במים שחוּממו על ידי 'בוילר' ביום טוב עצמו?
בהמשך לאמוּר: האיסור לרחוץ ביום טוב את כל הגוף, או את רובו, במים שחוּממו ביום טוב, הוא אף במקרה שהמים חוּממו בהיתר, כגון לצורך שתייה, או לצורך רחיצת הפנים.
אולם, מים שלא נעשתה בהם כל פעולה ביום טוב כדי לחממם, אלא התחממו ביום טוב מאליהם, על ידי שהניחום בערב יום טוב על גבי האש, וכיוצא בזה; או שהתחממו ביום טוב באמצעות 'דוד שמש', או באמצעות 'בוילר' המחובר לשעון שבת, (ואין בשימוש בהם חשש איסור בבישול מים קרים שייכנסו במקומם למערכת החימום) – יש מגדולי האחרונים שכתבו שדינם כמים שחוּממו בערב יום טוב, שלמנהג בני ספרד מותר לרחוץ בהם; ויש מפוסקי זמננו שהורו כי דינם כמים שחוּממו ביום טוב.
[שו"ע תקיא, ב, ומשנ"ב יב; ביאורים ומוספים דרשו, 6]