ביטוי מפליא אמר פעם מרן הרב שך זצ"ל להגה"צ רבי מרדכי קרפמן זצ"ל, שהיה תלמיד חכם מופלג ובעל יסורים גדול: "אמנם אינני מאחל יסורים לאף אחד, אבל אני מקנא בבעל יסורים!".
בליל שבת קודש עברתי פעם סמוך לביתו של הגאון רבי משולם דוד סאלוויצ'יק שליט"א, ראש ישיבת בריסק, והוא היה אז בעיצומו של 'שיעור חומש' לפני חבר תלמידים מקשיבים. ושמעתי איך שהוא מתאר ברטט ובמורא את דברי ה'ראשית חכמה' על ענייני שכר ועונש ועונשי הגיהנם, אשר תסמרנה שערות ראש לקרוא אותם (ראה בהרחבה בשער היראה פרק יג), וכה אמר: "בודאי שאף אחד לא מחפש יסורים, אך מי שזימן לו כבר ה' יתברך יסורים שישמח בהם! כי כל התיאורים של ה'ראשית חכמה' הם למי שלא עבר כאן יסורים"…
סיפור נפלא שמעתי מידידי הגאון רבי זונדל שטרן שליט"א, ר"מ בישיבת 'קמניץ' בירושלים, אשר בעל המעשה אישר את אמיתות פרטיו:
לפני כעשרים שנה נפטר בירושלים יהודי צדיק בשם רבי שמעון קאלפוס זצ"ל, הוא היה מוכר כבעל צדקה וכיודע חכמת הנסתר, ולמד חברותא עם יבדל לחיים – הגאון רבי מרדכי אהרן שיינברגר שליט"א שליט"א, מגדולי גאוני ירושלים. ככלות ימי השבעה הוא בא בחלומו אל החברותא רבי מרדכי אהרן, ואמר לו: "אינני יכול לתאר לך את הנעשה למעלה, אולם דבר אחד אומר לך מה שנאמר בחז"ל (פסחים נ, א) "עליונים למטה ותחתונים למעלה", הוא מדויק להפליא!". התעניין רבי מרדכי אהרן: "והיכן אתה נמצא שם למעלה"? השיבו רבי שמעון: "פתחו לי את כל השערים, משום שהייתי כל ימי בעל יסורים וקיבלתים באהבה, ומשום היותי גבאי צדקה…"
מבהיל הרעיון!
מגיד המישרים הגה"צ רבי אריה שכטר שליט"א סיפר על רבו הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל, מגדולי אדירי התורה ומחשובי תלמידי ה'חזון איש', שכאשר סבל באחרית ימיו יסורים נוראים משבירת הצלעות, תגובתו היתה כך: "ריבונו של עולם! הרי רק אתה יודע עד כמה כואב לי כעת במצבי, והרי כמה שכואב לי ואני מתייסר, לך הדבר מכאיב פי כמה וכמה, שנאמר 'עמו אנוכי בצרה'. אז מדוע אתה מייסר אותי? כי אתה רוצה שאגיע בצורה מזוככת וטהורה יותר ללמעלה! אם כך תודה רבה לך ה' יתברך שהינך כה סובל כביכול עבורי רק כדי לזכך אותי".
את סיבת בוא היסורים עליו, סיפר אחיו הגאון רבי מאיר גריינמן שליט"א, לאחר פטירתו: "באסרו חג פסח תשס"ט, כשיצא לנחם את בני הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל ראש כולל 'חזון איש', ביקש לקבל יסורים מן השמים, וכבר למחרת נפל ארצה ונשתברו כל עצמותיו. לימים הוא התבטא שהנפילה היתה בהרגשה כי בא מלאך מן השמים והפילו ארצה.
"מאז, סבל יסורים נוראים עד יומו האחרון ורבים מהם לא נודעו ונותרו בהסתרה. כל זאת מלבד מוגבלותו שהיה נצרך להיות בישיבה כל העת בלא אפשרות לזוז. הוא הגדיר זאת בעצמו: 'ישיבת בית האסורים שש שנים רצופות'. אולם במשך כל הזמן הזה, המשיך בלימודו עם התלמידים ברציפות, בבחינת 'אדם כי ימות באוהל' – אפילו בשעת מיתה! יחד עם זאת, נהג בזהירות מופלגה בדקדוק המצוות, בטורח ובצער גדול שלא שמענו כדוגמתו, והיה מבקש תמיד לסבול את כל היסורים באהבה בעולם הזה, כדי להגיע בטהרה לעולם הבא".
2/855