מרן זקיני הגה"צ רבי יהושע כץ זצלל"ה אב"ד סאמבאטעלי אשר בהונגריה ידוע היה לגאון אדיר בתורה, עוד בהיותו צעיר לימים כשהיה חתן נתמנה לדיין העיר מאקאווע יצ"ו כממלא מקום חותנו שעלה בסערה השמימה. כגודל גאונותו בתורה כך היה גודל מסירותו לכל מצוות ה'.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה תפסוהו הנאצים ימ"ש למחנה עבודה, שם השביעוהו מרורים ולענה ושתה את כוס התרעלה ה"י. אך, לאורך ימיו שם יד לפה ולא אבה לספר ממאורעות הימים איומים ההם. פעמים בודדות שפתח פיו בדברים מסמרי שער איך הצילו ה' ממכשול וצער, אך רובם נשארו בתהום המצולה. זאת ידענו שמסר נפשו לא להיגעל במאכלות אסירות וזכה לעמוד בניסיון ולהיגעל בהם, אך לא ידענו איך.
שנים רבות לאחמ"כ ביקש פעם זקני בפתאומיות לבקר בבית אשה זקנה שנודע לו שגרה לא הרחק בקרבת מקום. כשהופיע זקיני בביתה, פתחה פיה בקול צהלה וזמרה וענתה ואמרה, ברוך ה' שניצלת?! אשריי שראיתיך בכך. לעומתה השיב זקיני בריך רחמנא שלא עזב חסדו מעמי, וכיון שנס הצלתי התגלגלה על ידך באתי הנה להודות לך בהכרת טובה מרובה. כשניסינו לברר מעשה ההצלה שאליה כוונו דברי זקני אל אותה אשה אז הוברר לן למפרע סיפור הצלתו ואת דבר הלחם אשר עמדה לו:
זקיני ע"ה ניזון היה באותה המחנה מלחם שחור גס שאמור להספיק עבורו לכל המעת לעת כולו. אך היות שבגדי האסורים אותו לבש היו ללא כיסים, לכן נאלץ היה להחביא את הפרוסות הלחם להמשך היום בחורין ובסדקין. דא עקא שברנש בלייעל מדיירי המחנה עקב אחריו בתדירות לראות היכן מחביא את פרוסת לחמו הדל, ובלא רואים גונבו ואכלו, לא עזרו לזקיני מחבואיו השונים, על כולם היה אותו בלייעל עולה וגונב את כבשת הרש. משכך היה זקיני נחלש מיום ליום עד שהגיע לשערי מוות ממש.
ויהי היום וזקיני מתהלך בקשי וכבדות סמיכות לגדר התיל אשר סביב למחנה, והנה שומע הוא 'בת קול' צועקת לפניו 'רבי רבי', הייתה זו אשה מעיירת רבנותו במאקאווע, שזוהתה אותו וצעקה לאמר 'איך נפלו גיבורים, הלוא כבודו נראה כבר מינן חלילה', זקיני תינה בפניה את מצוקתו וכל פרשת הלחם, ובשומעה זאת ביקשה הימנו להמתין שם קמעה וכעבור שעה קלה שבה עם תיק קטן בגודל כיכר לחם שתפרה עבורו משאריות פיסות בד, וזרקה לו את התיק מעבר לגדר בכדי שמעתה ילבש זקיני את התיק עליו ובתוכו ישמור את הלחם שיהא לו פת בסלו – לחם שולחן לפניו תמיד. ואכן מאותו היום אכל צדיק לשובע נפשו לחם מרורים, ובכוחה ניצל.
שנים רבות לא ידע זקיני מה עלה בגורלה של אותה אשה כשרה ולא יכל להכיר לה טובה, לאלתר כשנודע לו שגם היא נצלה בא תיכף להביע את הכרת תודתו, והיא זו שסיפרה למשפחתנו את סיפור דבר הלחם. יהי זכרו ברוך.