"וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה" (כ"ט, ל"א)
חלילה לנו לחשוב – אמר המשגיח הגאון רבי ירוחם ליוואויץ ממיר זצ"ל – שמדובר כאן בשנאה פשוטה, כפי שמצויה אצל פשוטי העם. הלא עוסקים אנו באבות האומה, ואנו כחגבים בעיניהם, ואיך נעיז לפרש שיעקב שנא את לאה. אלא – אמר ר' ירוחם – ה'שנאה' כביכול ללאה, נמדדה יחסית לאהבת רחל, שאליה רחש כבוד וגדולה יותר מלאה, לכן אמרה התורה: 'כי שנואה לאה'.
ודברי ר' ירוחם מדויקים היטב בלשון המקרא, לא נאמר: 'וירא ה' כי שונא יעקב את לאה', אלא כי 'שנואה לאה', וזאת משום שאכן לא נראו כלל סימני שנאה מצדו של יעקב, אלא לאה חשה 'שנואה', יחסית לאהבתו את רחל. גם בלידת שמעון כאשר לאה קוראת לו כך ע"ש ה'שנאה' שחשה, היא לא אומרת שיעקב שנא אותה, אלא 'כי שנואה אנכי', כי היא אכן לא האשימה את יעקב בגילויי שנאה מצדו כלפיה, אלא ביכתה את מצבה העגום 'כי שנואה אנכי'.
והמשגיח ר' ירוחם מעורר – הבה נביט אל עומק הדין ותהום המשפט, הרי אין ספק שרחל כלל לא היתה אשמה בתחושת ה'שנואה' של לאה, אדרבה, היא מסרה נפשה למען כבודה של לאה, ומסרה לה את הסימנים, תוך כדי הסתכנות שהיא תיפול לחלקו של עשיו, והכל כדי שאחותה לא תתבייש.
ועם כל זאת, מדגישה התורה שה' פתח את רחמה של לאה כי ראה אותה 'שנואה', ורחל לעומתה – עקרה, ואע"פ שאין ידה של רחל במעללי תחושות השנאה של לאה, אבל כיון שזה בא מכוחה ובסיבתה, היא היתה עקרה.
ללמדנו – אומר ר' ירוחם – כמה חמור הוא ה'מתכבד בקלון חבירו', שעל אף שאין לו חלק בגרימת הקלון, אבל כיון שבתוצאה, בדקות שבדקות, קלונו של חבירו נגרם בסיבתו, הוא עלול להיענש.
■■■
מסעות רבים עשה מרן ה'חפץ חיים' ברחבי אירופה כדי למכור את ספריו, באחת מהם, באחת מהתחנות, ירד החפץ חיים מהעגלה כדי להתרענן ולצבור כוחות חדשים להמשך הנסיעה.
בטרם חזר החפץ חיים אל העגלה, יצא העגלון עם הסוסים והעגלה מן התחנה, והשאיר שם את החפץ חיים, בודד בלב הדרך. לא נותרה לו כל ברירה והוא החל לצעוד רגלית אל עבר העיירה – היעד אליו רצה להגיע.
כאשר בא אל העיירה, בירר מיד היכן מקום מגוריו של העגלון, בא לביתו, שילם לו את שכר הנסיעה, ומיהר לעזוב את העיר, מבלי שאיש ידע על בואו ועל צאתו.
לאחר זמן מה, הסביר ה'חפץ חיים' את התנהגותו: 'לא רציתי לגרום לעגלון בושה ועגמת נפש. לו הייתי נשאר בעיירה ומוכר את ספריי, שמי עלול היה להתפרסם, והעגלון היה נכלם על שהתנהג כך עם ה'חפץ חיים', לכן העדפתי לוותר על שהותי בעיירה, ובלבד שלא יתבייש ויצטער אדם בסיבתי'.
■■■
תושבי העיר 'ראדום' שבפולין חיפשו אדם גדול בתורה שיוכל לשמש כרב העיר. לשם כך הכריזו הגבאים כי ייערכו בחירות בין כל המועמדים שיציעו את עצמם וימצאו ראויים לאחר בדיקותיהם.
לאחר הבירורים הרבים שערכו הגבאים, נשארו לבחירה שני מועמדים בלבד. מועד הבחירות נקבע, ומערכת בחירות עם כל המשתמע מכך, נפתחה בעיר 'ראדום', אלו מצדדים במועמד זה, האחרים העדיפו את המועמד השני, והעיר 'ראדום' צהלה ושמחה.
בהתקרב מועד הבחירות, נקבע כי כל אחד מהמועמדים יבוא לשבת בעיר, וישא דרשה לפני הציבור, כך יוכלו הבוחרים להתרשם מאישיותו וגדלותו, ולהצביע בעד מי שיחפצו.
אחד המועמדים היה תלמיד מובהק של הגאון רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא זצ"ל, ואך טבעי שחסידי הרבי צידדו במועמד זה, – תלמיד של רבם הנערץ. הם החליטו לרתום את הרבי מאוסטרובצא להצלחת תלמידו. באותה שבת שהיה אמור הרב המתמודד לשבות בעיר, הזמינו החסידים את הרבי מאוסטרובצא, שישבות אף הוא בעירם, כך יראו כל תושבי העיר את הכבוד הרב שרוחש הרב לתלמידו, ובוודאי יועיל לו להיבחר. רבי מאיר יחיאל זצ"ל נענה לבקשת חסידיו לשבות בעירם, וכלל לא ידע על מערכת הבחירות המתנהלת שם, ועל כוונתם בהזמנה זו.
השבת המדוברת פרשה כנפיה, והעיר לבשה חג לקראת בואו של הרבי מאוסטרובצא. בבוקר יום השבת התוודע הרבי למערכת הבחירות המתוחה המתחוללת בעיר, והבין שסיבת הזמנתו לעיר היא כדי לעודד את הצלחת תלמידו בבחירות הקרבות. הרבי שמר את הדברים בלבו ולא אמר דבר.
בשבת אחר הצהרים, מסר כמתוכנן הרב המתמודד תלמידו של הרבי מאוסטרובצא את הדרשה הגורלית, כשמורו ורבו משתתף בדרשה, וחולק לו בכך כבוד וגדולה.
לאחר הדרשה שוחחו ביניהם התלמידים, ואחד אמר לחבירו: "אני בטוח שהמועמד שלנו ינצח בבחירות, הוא הרי מסר את הדרשה נפלא כל כך, והצליח לכבוש את לבבות בני העיר, לעומת זאת" – הוסיף הדובר – "המועמד השני שדרש בשבת הקודמת, כלל לא הצליח להלהיב את השומעים בדרשתו, וכלל לא התרשמו ממנו". הרבי שמע את שיחת תלמידיו, ולא הגיב כלום.
במוצאי שבת באו התלמידים להודות לרבם על השבת המרוממת לה זכו במחיצתו, וכיון שידעו שכבר נחשף למערכת הבחירות, ביקשו ממנו את ברכתו להצלחת תלמידו. או אז ציפתה להם הפתעה, תשובתו היכתה אותם בהלם, וכך הוא אמר: "בטוח אני כי תלמידי לא יבחר לרבנות העיר, המועמד השני הוא יבחר לתפקיד הרם". תדהמת התלמידים ניכרה היטב על פניהם, והרבי המשיך והסביר: "כאשר שמעתי שאתם מתכבדים בקלונו של המועמד השני, ידעתי שהמועמד שלכם לא יבחר, ביזוי תלמידי חכמים, עוון גדול הוא! ואין הצלחה למי שמתנהג כך!"
ואכן, כנגד כל התחזיות וההשערות, ועל אף ההשתדלויות הרבות שעשו תלמידי הרבי מאוסטרובצא, המועמד השני נבחר לרבנות העיר.