הרב אברהם פוקס
אחד מתלמידיו העשירים של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, זכה לכבוד גדול, רבו הסכים להתארח אצלו לסעודת שבת. אך תנאי התנה רבי ישראל עם תלמידו העשיר, והוא שסעודת השבת תהיה קצרה ביותר. תמה התלמיד ביותר על בקשה זו של רבו, אך כמובן שהסכים על אתר לתנאי זה, ומאידך סקרנותו בערה בו, מה ראה הגאון לבקש בקשה משונה שכזו?
לקראת השבת הכינו בני הבית את מיטב המאכלים, ניקו וצחצחו את הבית, ערכו את השולחן עם הכלים היפים ביותר, לכבוד האורח המכובד שעומד לסעוד את סעודת השבת על שולחנם. והנה הרגע הגדול מגיע, רבי ישראל סלנטר מגיע לביתם. לאחר התפילה מקדש על היין ומתחיל בסעודת שבת קודש. בני הבית נרגשים אך הסעודה עוברת ביעף, קצרה ומקוצרת כבקשת הרב. מנה מוגשת, לאחריה שיר קצר, דבר תורה ומיד מובאת מנה הבאה והנה כבר מברכים ברכת המזון, והסעודה הגיעה אל סיומה.
עם תום ברכת המזון לא התאפק עוד התלמיד, ושטח בפני רבו את תמיהתו הרבה, מדוע ראה הרב לנהוג כך בסעודת שבת קודש, ולמהר בה עד שנראה שכאילו טורח היא עבור הרב חס ושלום, ורק רוצה להיות לאחריה?
רבי ישראל לא השיב אלא ביקש לקרוא למשרתת שעבדה בבית המארח העשיר, שלא היתה אלא אלמנה שעמלה קשות כדי לפרנס את עולליה, ולהביא לביתה פת לחם. המשרתת ניצבה נבוכה ונרגשת בפני הרב, ולאחר שברכה בברכת 'שבת שלום' החל להתנצל בפניה, על שבגללו היה עליה להזדרז בהגשת המנות ולהכינן במהירות בזו אחר זו.
ענתה לו המשרתת: "ברכות תחולנה על ראשך, רבי, אדרבה, כעת אני יכולה ללכת לביתי ולסעוד עם ילדי את סעודת השבת, ולא לאוכלה לבדה כשילדי כבר נמים את שנתם, ולאחר מכן עוד אתן מנוח לעצמותי הלאות והעייפות".
פנה רבי ישראל לתלמידו ואמר לו: "מבין אתה, תלמידי היקר, סעודת שבת בפאר והדר בשירה ובזמרה דבר חשוב הוא, אך לא על חשבון אחרים…".