"היום מישהו הזכיר לי את מיכאל המלאך"
סיפר הרב משה גלינסקי, על אביו הגר"י גלינסקי זצ"ל. "אבא זצ"ל סיפר לי, שפעם נכנס אל מרן הסטייפלר ומצאו שדעתו מבודחת עליו. ביקש אבא זצ"ל לדעת לשמחה מה זו עושה, ומרן הסטייפלר פתח וסיפר לו:
"'אתה בוודאי זוכר, ר' יעקב, שבישיבה למד אתנו בחור שלא היה כ"כ שלם בדעתו ועשה דברים מוזרים. שמו היה 'מיכאל', והוא היה אומר לבחורים שהוא המלאך מיכאל בכבודו ובעצמו. שאלו אותו הבחורים: 'מנין לך שאתה אכן מיכאל המלאך?' והיה מראה להם שכתוב שיש מלאך אשר שמו מיכאל, ומאחר שגם לו קוראים מיכאל, הרי שהוא מיכאל המלאך.
"המשיך מרן הסטייפלר ואמר לאבא בצחות: 'היום מישהו הזכיר לי את 'מיכאל המלאך' שלמד אתנו בישיבה. היה זה כאשר נכנס אלי מאן דהו עם שם מבני משפחתו הזקוק לרפואה שלימה, ונתתי לו ברכה לרפואה שלימה. הלה התעקש שברכה לא מספקת אותו, והוא רוצה הבטחה.
"'אמרתי לו: הבטחה? מניין לי הכוח להעניק הבטחות? אמר לי האיש: 'הרי כתוב במפורש 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'. אמרתי לו: אכן כתוב במפורש, אבל מי אמר שזה אני?…
('המבשר תורני' פרשת יתרו)
"אבא שלי מתקן שעונים"…
היה זה כשאחד מילדיו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בן ארבע שנים, יצא בליל שבת מהבית ואיבד את דרכו. העוברים ושבים לא יכלו להציל מפיו מידע, מלבד זאת שהוא גר בשכונת שערי חסד. אחר כך סיפרו גם, כי כששאלו אותו "מה אבא שלך עושה, במה הוא עובד?" – השיב: "מתקן שעונים"… וכדלהלן.
היתה סייעתא דשמיא, שלאחר שפסע דרך ארוכה התעייף והתיישב ליד בית בשכונת 'מחנה יהודה', שם משום-מה אשה יצאה מהבית באמצע סעודת שבת ללוות חלה משכנים, לאחר שנגמרו להם החלות באופן יוצא דופן, והיא ראתה ילד קטן יושב על המדרכה. היא נרתמה לענין, והלכו עמו לעבר 'שערי חסד', שם כבר הבחינו בחיפושים.
ומה הסוד של "תיקון השעונים"?… פשוט, הרי אבא למד תורה, וזה הרי פשוט אצל הילדים שאם אבא לומד, אז זה הדבר הטבעי. אבל במה הוא מתעסק? – שאלו וחקרו את הילד, ואז ענה לתומו: "בשעונים", כי זו היתה התעסקות היחידה בה ראה את אבא מדי ערב שבת קודש, בשעונים הגדולים של פעם – האורלוגין.
מרן הגרש"ז זצ"ל היה עולה על כסא לעבר השעון שהתנוסס על הקיר לסובב את הקפיץ עם מפתח מיוחד. לחלקו העליון של השעון היה חלון בפני עצמו, ולחלק התחתון – שם היתה המטוטלת שגם השמיעה את הצלצול העתיק – היה עוד פתח בפני עצמו. בקיצור, עסק שלם היה להתקין את השעון מדי ערב שבת, וזה הוא ראה שאבא שלו עושה. זה מה שיכול היה לראות עסק של אבא עם עניני העולם הזה, ענין בו עסק בכובד ראש…
(חכו ממתקים, מפי אחד מבני המשפחה).
השדכן שניצל
צועד לו הגה"צ רבי חיים בנימין לוצקין זצ"ל ברחוב, ולפתע מבחין באדם שניצב ליד בנין מסוים ולידו על הארץ ערימה של אבנים גדולות. האיש ממתין בציפייה דרוכה, ניכר עליו שהוא מתכוון להשתמש בנשק שצבר לו. אפיזודה שיכולה להתרחש רק ברחובותיה הססגוניים של ירושלים…
רבי חיים בנימין לא ממשיך בדרכו אלא ניגש אל האיש ומתעניין לפשר ערימת הסלעים שצבר לידו. האיש משיב בכעס: "בבניין הזה גר השדכן שלי. כן, מקודם ראיתי אותו נכנס הביתה. תיכף אשלם לו על האשה רעה שנתן לי… אני יודע", ממשיך האיש בזעם, "שהוא עוד מעט אמור לצאת מהבניין ואני מודיע לך שהוא לא יוצא מפה חי"… הטיפוס דיבר ברצינות והתכוון לכל מילה.
בורר רבי חיים בנימין את מילותיו, חושב במהירות כיצד לפייסו, ואז עולה בדעתו רעיון.
"תקשיב ר' איד, יש לך עכשיו הזדמנות למחוק את כל העוונות. את כל העוונות כולן. הגמרא במסכת יומא אומרת: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון – למי שעובר על פשע…"
למרות הזעם העצום שהיה אצור בפניו של האיש, הוא הבין שנקרתה בפניו הזדמנות פז. אך הוא פונה ושואל: "אתה מבטיח לי שאם אני מוותר לשדכן – כל העוונות שלי ימחלו?"
"מבטיח", מכריז רבי חיים בנימין.
וערימת האבנים נותרת כמשחק בידיהם של ילדי השכונה…
(הרב רפאל ברלזון, מוסף שב"ק כי תשא תשע"ג)
"מרחם על הארץ"…
פעם נכנס גבאי הצדקה הנודע ר' דוד לייב שווארץ זצ"ל ביום חורפי לביתו של עשיר בתל אביב. בעל הבית ניגש לדלת ונחרד: "אוי, דוד לייב, ראה נא את נעליך המטונפות בבוץ, לכלכת את רצפת הבית שלי! דוד לייב, מה עשית?!"
נכמרו רחמיו של ר' דוד לייב על היהודי, הוא התנצל, אך מיהר להעלות חיוך על פניו. "ר' איד, עד עכשיו קיימת בנפשך 'ברוך מרחם על הארץ' – עכשיו, במטותא ממך, תקיים 'ברוך מרחם על הבריות'"…
לבבו של האיש התרווח, חודה המושחז של האמירה נגע בעצב רגיש בנפשו, והוא מיהר לקיים גם את ההמשך "ברוך משלם שכר טוב ליראיו", והוציא חופן שטרות כסף – שכר טוב והגון – והגיש אותו במאור פנים "ליראיו" – לשנורר ירא השמים…
(פניני נעם שיח)
1/1442