"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" (דברים כ"א, י')
זכיתי להכיר תלמידי חכמים שישבו ועמלו בתורה יומם ולילה מתוך הדחק ובתנאים קשים ביותר. על אחד המיוחד שבהם, הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל, ברצוני לספר מעשה מופלא.
היה זה בתקופת ה'פגזים', מלחמת תש"ח, שכונת מאה שערים והסביבה היו בחזית המלחמה. חיילי הלגיון הירדני עמדו על חומות ירושלים, לועי התותחים כוונו על השכונות המאוכלסות, ופלטו מאות ואלפי פגזים שזרעו הרס רב וקיפדו חייהם של רבים ללא אבחנה. ענני אש היתמרו ודם נשפך כמים בחוצות ירושלים. מצבן העגום של המשפחות שנותרו בעיר היה קשה מנשוא: חוטי חשמל נותקו, חושך ואפלה שררו בכל העיר, מים לשתות – אין, אנשים שעמדו בתור כדי לקבל פח מים ממחלקי המים, נפלו קרבנות לכדורי המוות של הצלפים שפגעו בהם. מי שהיתה האפשרות בידו ברח לערים הפזורות במרכז, ומי שעלה בידו – ירד למחתרת. בשכונת בתי ויטנברג היה מרתף יין של משפחת ויטמן. כשלוש מאות אנשים הצטופפו בתוך המרתף, ובתוכם גם אני ומשפחתי ושלושת ילדי הקטנים, שהתחלקו ביניהם במזרון אחד שהיה מונח באחת מפינות המרתף, המצב היה איום ונורא, התנאים קשים ביותר, הילדים ביקשו אוכל ולא היה מה לתת להם.
באחד מימי ההפוגה כשנדמה היה ששורר מעט שקט, יצאתי לחפש אם ניתן להשיג בקבוק נפט כדי שיהיה אפשר לבשל תבשיל חם לילדים הקטנים ששוועו לתבשיל חם. בכסף רב עלה בידי להשיג בקבוק נפט, עטפתי את הבקבוק בנייר ופניתי לחזור למרתף. בדרכי הנני פוגש את הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל, והוא פנה אלי בשאלה "מה אתם מחזיקים ביד"? סיפרתי לו שלאחר עמל וטרחה הצלחתי להשיג בקבוק נפט. רבי גרשון פרץ בבכי ותינה את צערו בפני וכך אמר: "זה כמה לילות שאני עומד עם הגמרא ברחוב העיר, ומתאמץ בכל כוחי ללמוד לאור הלבנה! עיני התנפחו מרוב התאמצות, אנא חוס עלי ועל נפשי והענק לי בבקשה כוס אחת של נפט"!
בראותי את גודל צערו, הרגשתי שזה עניין של 'פיקוח נפש', מילאתי לו כוס מהנוזל היקר והענקתי לו במתנה.
למחרת בבוקר ניגש אלי אחד משכני במרתף ואמר לי: אורח חשוב ורם מעלה ממתין לכם למעלה בכניסה. עליתי למעלה ואת מי אני רואה? את הגה"צ רבי גרשון שהטריח את עצמו לבוא עד לכאן. רבי גרשון פנה אלי בשאלה תמימה: "אולי יש לכם עוד כוס מהנפט?", לא האמנתי למשמע אוזני והרמתי קולי בתמיהה: כיצד יתכן שהספקתם כבר להשתמש עם כל הכוס שקיבלתם רק אתמול?
ר' גרשון ענה בתמימות, מה אעשה הכנתי פתילה דקה מאוד והכנסתי לתוך הכוס, וכך למדתי כל הלילה לאור הדק של פתילת הנפט, אבל מה אעשה ומה אני אשם: הלילה עבר והנפט נעלם ונגמר...
ראו מהי מסירות ללימוד התורה: חושך ואפלה, רעב וצמא, ורבי גרשון מתעלם מהכל ומחפש בכל הדרכים להמשיך ולהגות בתורה. (לב ישראל - בחוקותי)
מאמרים נוספים לפרשת כי תצא
"אתה לומד משנה ברורה, ויודע שברגע הזה עוד מאות אלפים לומדים בדיוק את מה שאתה לומד"
הרה"ג ר' שמעון אחדות, ראש כולל 'יגל יעקב' מגיד שיעורים ומנהל מוקד המבחנים של 'דרשו' בקהילת 'זכור לאברהם' שבחולון, על
מדוע חלק מחודשי השנה בני שלושים יום וחלקם בני עשרים ותשעה יום?
ומדוע נבחרו חשוון וכסלו לחודשים שבהם מספר הימים משתנֶה משנה לשנה? • סיכום הלכות שבועי
"חשבתי בלבי איך אמצא אותך כדי לפייסך, ובדיוק היום שלח אותך הקב"ה לפניי…"
פנינים מפרשת השבוע - פרשת כי תצא
אני כבר יותר מחמישים שנה בצבא, מעולם לא פחדנו מכלום! והנה כאן רק שומעים קול של פצצה אחת שאפילו לא נפלה על ראשכם, וכבר משתטחים ונופלים על הארץ! מדוע אינכם תופסים את התותחים ויורים בחזרה לכיוון מוצא האש?
הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מראשי ישיבת 'שער השמים', על תאוות האכילה ודרכי המלחמה ביצר לאורך הדורות