"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ז, כ')
מבאר ה'אור החיים' הקדוש: "וכבר ידעת כי אין חשיבות אלא באמצעות עסק התורה, ובחר ה' לרמוז רמז זה במצוות שמן, כי הוא בחינת התורה, שהוא אור העולם".
כשאדם לומד תורה ועמל בה – משה רבינו מדבר מתוך גרונו! משה מלווה כל איש נכבד מישראל, ונמצא בצוותא איתו.
כבוד התורה היה אצל רבינו יסוד ועיקר. בדברי ההדרכה בשיעוריו, אמר: "אני מכיר אדם, שכאשר מושיט הוא כיבוד לתלמיד חכם, פרוסת עוגה או ספל קפה, מושיט בשתי ידיו. להרגיש את כבוד התורה!".
"הדיבורים מפריעים לחכם!"
פעם בבית הכנסת 'אהל רחל' בשעת התפילה, הבחין רבינו בשניים מתלמידיו משוחחים בזמן אמירת הקרבנות. בקרבת מקום ישב חכם אחד דחיל חטאין מגדולי תלמידי רבינו, והדיבורים הפריעו לו. בעדינות נפשו, לא העיר. תר אחר מקום מרוחק. והנה הוא טרם מצא ורבינו הבחין, ירד מהתיבה בחרדת קודש, ניגש אליהם והוכיחם: "הדיבורים מפריעים לחכם, כבוד התורה!".
להקביל פני תלמיד חכם!
כבר סופר כמה נזהר רבינו בתלמוד תורה דרבים. כמה הקפיד שלא לבטל שיעור, והקפדה יתירה הקפיד שלא להפסיק באמצע שיעור לדבר בעולם. כשביקשו להפריע לרגע, לשמוע חוות דעתו בענין חשוב, שאל קצרות: "פיקוח נפש?", כשענו בשלילה, אמר: "אחרי השיעור!". פעם נכנס בחור, וסיפר שחכם אחד מרבני הישיבה עומד בחוץ, ממתין לסיום השיעור. ביקש להיוועץ ברבינו, ולא רצה להפריעו במהלך השיעור. מיד הכריז רבינו: "כבוד התורה" – ומיהר אליו! ביטולה של תורה זהו קיומה!
כבוד התורה עדיף על שיעור בזמן
זאת ועוד. מוהל מומחה היה רבינו, ולא לקח שכר מצוה. להיפך, הגיע על חשבונו, ופעמים רבות אף העניק עזרה מכובדת. תנאי אחד היה לו: "לא על חשבון השיעור!". או לפניו, או לאחריו, על חשבון שעת המנוחה הנחוצה כל כך. פעם אחת חרג ממנהגו. תלמיד חכם הזמינו, וסיפר שהזמין את רבותיו ורעיו לשמוח בשמחתו, ופלוני מגדולי הדור כובד בסנדקאות, והברית נקבעה לשעה עשר.
אמר רבינו: "השיעור שלי מתחיל בתשע!", ביטול תורה דרבים.
וסיפר: "ראיתי כמה הצטער, והחלטתי שעל פי דין כבוד התורה עדיף. למנוע צער מתלמיד חכם!", ביקש מתלמידיו ללמוד בהתמדה ולהכין את השיעור, והשתתף בברית!
"מה עשית? השתמשת בתלמיד חכם"!
בכלל שמירה על כבוד חכמים, שלא להשתמש בהם. כמה חרד רבינו שלא להטריח תלמיד חכם. סך רבי דוד שמאי, בעל האיטליז: "יום אחד התקשרה הרבנית כהרגלה להזמין בשר לכבוד שבת. בדרך כלל, הייתי מביא את המשלוח בעצמי. באותו יום הייתי עמוס מאד בעבודה, ולא התאפשר לי לעזוב החנות. והנה, הקרה לי הבורא יתברך אברך מהרחוב של רבינו, קונה ותיק, שבא לקנות בשר לשבת. שאלתי האם יאות לקחת עמו את ההזמנה של הרבנית, והסכים בשמחה.
"כעבור שבוע פחת הלחץ, והבאתי את ההזמנה הקבועה השבועית בעצמי. אך ראני רבינו, אמר: 'דוד, מה עשית?!'
"נרעשתי: 'מה הדבר?'
"אמר: 'שלחת את הבשר עם אברך בן תורה, השתמשת בתלמיד חכם!'
"התנצלתי: 'הוא עשה זאת בשמחה לכבוד הרב!'
"חרדתו התעצמה: 'אז אני הוא שהשתמשתי בתלמיד חכם!' לא נחה דעתו עד שאמר: 'כשתראהו, תבקש ממנו מחילה בשמך ובשמי!'"…
"אתן בנותיו של חכם כהן?"
ולא רק בתלמיד חכם עצמו! סיפר הרה"ג רבי יצחק כהן שליט"א, רב שכונת שמואל הנביא: בערב יום טוב אחרון של פסח עליתי לקיים מצוות הקבלת פני רבינו ברגל. ראיתי שנצרכת מעט עזרה בסידור הבית לכבוד החג. אמרתי לרבנית שאם נצרכת עזרה, אשלח נערה שתעזור. אמרה: "תבוא עליך ברכה". מיד ירדתי לאחד השכנים וטלפנתי לביתי. אמרתי לבנותי שתקחנה מונית ותבואנה לעזור, אך שלא תאמרנה שהן בנותי. ידעתי שלא יסכים לכך.
"הגיעו מיד, ובהכנסן אמר להן רבינו: 'אמורנה את האמת, אתן בנותיו של חכם כהן?'
"לא יכלו להכחיש, ולא רצו לאמת. הבין, ואמר: 'בשום פנים ואופן, איני משתמש בבנות תלמיד חכם!'
"כך עמד רבינו על המשמר, לשמור על כבוד חכם!".
"הרופא אומר למול והרב אומר לא למול"
רגש מיוחד רחש רבינו לתלמידי חכמים. סיפר אברך ממקורבי רבינו: פעם הוזמן רבינו לסנדקאות ביום שישי. בטבורו של התינוק נתגלתה מוגלה וחששו לזיהום. היולדת לקחה את התינוק יום לפני הברית לקופת חולים, והרופא אמר שאין מה לחשוש. בשעת המילה, הסתכל המוהל הרה"ג רבי ראובן אלבז שליט"א, נרתע, אמר: "אי אפשר למול!"…
אם התינוק נזעקה מעזרת הנשים: "אבל הרופא אמר שזה חיצוני, ואפשר למול?!"
הכל הביטו לרבינו לשמוע דעתו, ורבינו נשא עיניו והרצין: "הרופא אומר למול והרב אומר לא למול, שומעים לרב!"
ובתוך כדי דיבור, קרא: "אבל כולם נשארים לסעודה!", ולמקורבו לחש: "אבי הבן טרח והכין סעודה, איך אפשר לאכזבו?!"…
"למדת כמוהו שאתה מדבר?!"
אם כך נזהר בכבוד תלמיד חכמים, כמה נשמר מביזויים! אומר היה: "הלכה פסוקה היא, אב ורב שמחלו על כבודם, כבודם מחול. אבל על בזיונם, אין בידם למחול. ואם נצטווינו לכבד תלמידי חכמים, מה רב האיסור לבזותם!"
מזדעזע היה רבינו, בשמעו בחורים ואברכים מעבירים שבט ביקורת על ראשי ישיבות ופוסקים, זה חידושיו נפלאים וזה שיעוריו משעממים. זה פוסק כהלכה וזה מיקל יותר מידי. מי שמם לשית בשמיים פיהם, ולזלזל בכבוד התורה!
ופעם התריס אחד ממשתתפי השיעור דברים על חכם פלוני, באמרו "הוא מיקל הרבה". רעם עליו רבינו: "למדת אחוז אחד מהתורה שהוא למד שאתה מדבר?!"
'תחרות' בין גדולי ישראל?!
ולא רק כשומעו ביקורת. פעם שוחחו בבית רבינו שני בחורים על מנהיגי הדור. מי מתחרה בשרביט ההנהגה, ולמי השפעה ציבורית גדולה יותר ולמה. רבינו ישב בחדר לימודו, וכשומעו נחרד, פתח דלתו ונזף: "איך אתם מדברים, תחרות בין גדולי ישראל? כל אחד סלל דרכו בכוונה טהורה לשם שמים, ואתם עושים השוואות?!"
הוא גאון עולם!
זאת ועוד השריש רבינו, שיש להוקיר ולכבד כל תלמיד חכם, ואין לזלזל בו אף במחשבה. פעם בא לפני רבינו תלמיד עם רשימת שאלות בהלכה, החל מרצה שאלותיו בזו אחר זו, ורבינו עונה: "מותר!" "אסור!". נותרו שאלות שחשש להתיר, אמר: "בבית הכנסת 'עזרא הסופר', יושב חכם סלמאן חוגי עבודי – מגאוני בבל ו'אב בית הדין הגדול' בירושלים – שאל אותו והודיעני מה ענה!"
בירר התלמיד באיזו שעה מגיע. אמרו: בשעה שתים פותח בשיעורו, אפשר לשאול אותו בין אחת לשתיים. כבואו ראה אדם מבוגר מנקה את הספסלים.
"מה רוצה?", נשאל.
"את חכם עבודי!", השיב.
"טוב, מה רוצה?", שאל שוב.
הבין שמדובר בו. שאל, ועל כל שאלה, ענה "מותר!" "מותר!" תוך כדי ניקיון בית הכנסת. במורת רוח יצא, אף לא חשב לחזור ולהודיע לרבינו מה השיב. למחרת, קראו רבינו: "נו, מה השיבך חכם סלמאן?"
התלמיד סיפר דברים כהוויתן: "הוא השיב מהר כלאחר יד! כיצד אסמוך על הוראתו?!", ורבינו נחרד, ונזף בו: "מה עולה בדעתך? דע לך שהוא גאון עולם, בקי עצום בכל ספרי הפוסקים! כשענה לך 'מותר', העביר בראשו עשרות מראי מקומות מש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים"…
(מתוך הספר 'רבינו האור לציון')