"כי תעשה הטוב והישר בעיני ד'" (י"ב כח)
היציאה מהבית אל הרחוב, המפגשים בין האדם הפרטי לציבור, יוצרים פעמים רבות לחץ ומתח גדול ותקלות לא צפויות. כך למשל, לא פעם עומד הבן יקיר למפגש אקראי או מכוון, בפני רב גדול בתורה או אישיות דגולה, ולא תמיד עונה כמצופה, והאב אינו יודע היכן להניח את פניו מלאות הבושה… בהרבה מקרים הוא נלחץ ומתחיל לגעור בצעיר.
גם באירועים שמחים: בר מצווה, ועוד שמחות משפחתיות, יקירינו הילד עובר שוב ושוב 'מבחנים' מאנשים שונים, ולא תמיד הוא מצליח לעמוד בהגדרות של 'מצוין'. קורה הרבה כי מרוב צער האבא שופך את זעמו על הילד, על שלא ענה והגיב כראוי, ובעצם ביזה את כבודו של האבא. איכפת לו על כבודו שנפגם…
הבה נביט לראש צורים, כיצד נהג רבינו:
כידוע, בשלושים שנה האחרונות, מסובב כל הסיבות סובב שרבינו שליט"א מלבד מה שזכה להיות שר התורה, שבקי בה יותר ממה שבקי בתוך ביתו, הוא נהפך לאיש מפורסם וידוע, מכל העדות והחוגים נוהרים לפתחו בכל ימות השנה.
גם בחוגים עם ניגודים חריפים, מקהילות בעלי דעות שונות ואחרות, לא מדלגים על ביקור בביתו. בכלל, ניתן להצביע על שני מועדים בהם הדבר בולט: סמוך לראש השנה, שאז מבקשים את ברכתו ומשכימים לפתחו מכל גווני הקשת, גם כאלה שכלפי חוץ הולכים ברוח אחרת. והדברים מדברים בעד עצמם. ויש עוד זמן, בו ניכר שקבוצות ועוד קבוצות מגיעות מכל החוגים, בעיקר בסוף עונת זמן החורף, אז באים קבוצות ילדים מכל סוגי תלמודי התורה בארץ להיבחן על תלמודם. מתוך כלל הבאים, היו לא אחת תגובות מרתקות מפי רבינו, אך הצד השווה שבהן שכולן היו רק בניחותא. במסגרת זו אנו מביאים רק מה שיביא תועלת לכלל הציבור ולא מעשיות בעלמא, לכן נעתיק מעט על קצה המזלג:
לא צריך לשמוע כל דבר
באחד הימים הגיעה קבוצת ילדים להיבחן על משנתם ולהתברך. הילדים המרוגשים התכוננו כראוי לשאלות ושיננו היטב את תלמודם. בדרך כלל הנוהל הוא שהילדים נכנסים, המחנך/המנהל שמגיע איתם מציג לרבינו את שם המוסד בו לומדים ומה הם לומדים, רבינו שואל אותם שאלות ספורות ולאחר מכן מברך אותם והם יוצאים.
בסיפורנו, כשנכנסו לחדר שאל אותם רבינו שאלה לא קשה. אחד הילדים שעמד קרוב מאוד לרבינו השיב תשובה, אבל התשובה שהשיב היתה לא נכונה ואפילו 'טיפשית'. המחנך הנבוך ניסה להשתיק אותו, אבל הילד שהיה בטוח בעצמו 'הסביר' לרבינו את התשובה כדי שיבין…
הילדים החלו לקרוץ זה לזה שהילד אינו יודע כלום, אבל הילד לא ויתר. הוא הוסיף להסביר בהתלהבות… לא היה חסר הרבה, והילד היה נותר לבושה וכלימה, על שהוציא חרפת כל הכיתה בפני רבינו… הן סך הכל החברים לכאורה צודקים, הוא בייש את עצמו…
אבל רבינו הבין מיד. הוא העיף מבט מהיר על פני הילדים, ואמר: "אני לא כל כך שומע היטב את התשובה אבל נראה שיודעים פה יפה, את ההמשך הרב'ה כבר יבחן אתכם בכיתה. שיהיה לכם ברכה והצלחה!" – – –
בעוד המחנך מופתע ומשתאה לראות איך יוצאים בלי מבוכה, הוא שומע כמו מתוך חלום את הגבאי עומד הכן וקורא לילדים "בבקשה להזדרז, אנשים רבים מחכים בחוץ, לעבור בלי להתעכב"… כך, חכמת התורה מלמדת יישוב הדעת, לא להילחץ ולא להלחיץ, לא להיבהל גם ממצבים לא מוכרים, הן בסופו של דבר כולנו בני אדם, ולכל אחד יכולות לקרות טעויות.
תבוא אחרי הבר מצוה
בשנים המוקדמות יותר, עת היה בכוחו, היה רבינו מבקש בכל שמחה שהוא משתתף לשמוע את הדבר תורה. בשמחת בר המצוה היה מבקש מהחתן להשמיע בפניו דבר תורה. גם בשמחת חתונה היה מבקש מהחתן לשמוע 'שטיקל תורה', אפילו בשמחת שבע ברכות הוא לא ויתר, וביקש לשמוע 'שטיקל חדש'.
לפעמים, חתן בר המצוה או החתונה היה נבהל מהבקשה ומתחיל לגמגם… או אז רבינו היה מניח ידו על כתיפו ואומר בחביבות: "אני רואה שקשה לך לדבר כאן בקול… תבוא אלי אחרי זה ותאמר לי את הדרשה"…
השואל שהטריד ברבים
בטבעו, רבינו איננו מרבה לשוחח בציבור מול הרבים. ההופעה הכמעט נדירה שלו בדרשה היא פעמיים בשנה, כשהיה מוסר דבר תורה קצר ביום היא"צ של אביו מרן ה'קהילות יעקב' זי"ע, ורבו מרן ה'חזון איש' זי"ע.
גם באותן דקות בהם היה מוסר את שיעורו, הוא חש שלא בנוח למסור את השיעור לכלל המתפללים, לכן בשעה שהיה מוסר את השיעור, היה מסתכל על תלמיד חכם שהיה עומד מולו, הוא תלמידו הוותיק הגאון רבי בצלאל כהן שליט"א, וכך היה מוסר את השיעור, כשבהיכל בית הכנסת היה משתרר שקט מוחלט, והקהל היה שותה בצמא את דבריו.
אירע, ובאחת הפעמים באמצע השיעור קם אחד השומעים, והחל לשאול שאלה ועוד שאלה. הדבר הפריע לרצף של השיעור, וגם זה היה שלא במקומו כלל. אחדים מן השומעים סימנו לו שזה לא העת – אבל דבר לא הועיל. רבינו שליט"א עצמו, ששמע היטב את שאלותיו, לא התייחס (מסיבות פשוטות) והמשיך הלאה, וכך סיים את השיעור ואמר את הקדיש שאחרי השיעור.
כשהסתיים השיעור לא מיהר רבינו ללכת, אלא נשאר על עמדו והביט אנה ואנה, וכשראה את השואל סימן לו להתקרב, ואז שאל אותו בסבלנות: "האם יש לך איזו שאלה?" האיש ענה שהשאלה היתה מקודם רק בזמן השיעור, כעת הוא כבר מבין את הכל… רבינו שמח ואמר לו: "אם יש לך עוד שאלות תאמר לי".
(מתוך 'דברי שיח' פרשת אמור תש"פ)
