"מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ" (ט', ה')
הגוי שהסתבך עם שלטונות המס רשם את דירתו על שם שכנו היהודי
התבוננות בנסים שנעשו ע"י השי"ת במצרים מלמדת אותנו עד כמה מורכב היה כל נס ונס מפריטים רבים, שכולם 'תוכננו' על ידי הבורא יתברך, ואז גם הזכירה וההודיה על הנסים תהיינה מתוך שמחה והלל, בראותנו את גודל האהבה של השי"ת לבניו.
התקבל אצלנו מכתב מארה"ב ובו שאלה מעניינת, וזימן לנו השי"ת למצוא תשובה לשאלה מפרשת השבוע, ובדרך אגב נוכל ללמוד מכאן על הסעיפים וסעיפי הסעיפים מהם הורכבה כל מכה ומכה שהנחית הקב"ה על המצרים במצרים.
המקרה היה עם גוי שהסתבך עם השלטונות באמריקה, שטענו שהוא מרוויח סכומי כסף גדולים ויש לו נכסים רבים, ואינו משלם עליהם את המסים הנדרשים. כדי להוריד מעליו את הטענות הלך הגוי ועשה מעשה.
לגוי ההוא היה שכן יהודי תם וירא שמים. הוא רשם את הדירה שלו על שמו של השכן היהודי, מבלי שהשכן ידע על כך מאומה. ברמה המעשית, אי אפשר להבין כיצד הוא עשה זאת, אבל כך צוין במכתב שהגיע אלינו מארה"ב.
כוונתו של הגוי היתה להשיל מעליו את תביעתם של שלטונות המס, וכאשר יגיעו לעשות בדיקה ברכושו ובנכסיו יראו שבעצם אין לו מאומה ויניחוהו לנפשו…
וכך אכן היה. השלטונות באו וחפרו היטב היטב בנכסיו, ומשראו שהוא 'עני ואביון' מחקו את כל התביעות נגדו, והכל על מקומו בא בשלום. משראה הגוי שהשלטונות עזבוהו, ואין כל חשש שיתבעוהו שנית, הגיע אל שכנו היהודי וגילה לו על הדירה שרשם על שמו וביקש ממנו להחזיר את הדירה.
"הלוא כל מה שהעברתי את הדירה על שמך היה מפני שרציתי לברוח משלטונות המס, ועכשיו כשהם עזבוני אני מבקש שתחזיר לי את הדירה"…
היהודי שיגר אלינו מכתב ושאל האם יש כאן איסור 'לא תחנם', או שמא מפני שהגוי העביר את הדירה מבלי ידיעתו והוא (היהודי) באמת לא ידע כלום על כך, אין כאן איסור ומותר להחזיר את הדירה לגוי?
המצרים מכרו את הבהמות ליהודים
אחד הת"ח בכולל 'בית דוד' הביא ראיה מדברי ה'משך חכמה' על מכת הדבר – מכה זו היתה היחידה שנקבעה על ידי השי"ת 'למחר', כמו שנאמר (ט, ה) "וישם ה' מועד לאמר, מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ".
ושואל ה'משך חכמה': מה השתנתה מכת הדבר שלא באה על המצרים מיד אלא רק למחרת? ומשיב, וזו לשונו: "כי במכוון עשה השי"ת הדבר הזה, כדי שימכרו המצרים את בהמתם לבני ישראל ואפילו בזול, כדי שלא ימותו. וכך היה, כי מכרו כל בהמתם, ובני ישראל נהגו בהן טובת עין ונתנום אח"כ למצרים, ולכן בושו אחרי זה להשיב פניהם ריקם בשאלם מלבושים וכלי כסף וזהב".
דהיינו, ה' קבע את מכת הדבר למחר כדי שהמצרים ביודעם שהבהמות של היהודים לא ימותו, ימכרו להם את כל בהמותיהם כדי להצילם. ומדוע עשה ה' ככה? כי אחרי שהסתיימה המכה באו המצרים וביקשו את בהמותיהם בחזרה, ועם ישראל, ברצותם להיות הגונים וטובי עין השיבו להם. ומה קרה אחר כך?
להלן נאמר שהשי"ת נתן את חן העם בעיני מצרים. וקשה, מהיכן הגיע פתאום החן הזה? ומתרץ ה'משך חכמה': בגלל שבני ישראל השיבו להם את הבהמות לאחר מכת הדבר, הם קנו בכך את החן בעיני המצרים, "ולכן בושו אחרי זה להשיב פניהם ריקם וכו'".
גם בשאלה שלנו יוכל אפוא היהודי להשיב את הדירה של הגוי. אבל, יש להדגיש, שכל זה כאשר מדובר בדירה בחו"ל; אבל בארץ ישראל לא יעזור שום דבר, ואסור להעביר לגוי את הדירה, ואם בכל זאת ירצה היהודי להיות 'הגון' כפי שעם ישראל היה במצרים, ימכור את הדירה ליהודי אחר, אפילו במחיר נמוך, ויעביר את הכסף לגוי.
ועכ"פ למדנו מדברי ה'משך חכמה' על מורכבותם של נסי מצרים. קודם־כל דחה השי"ת את מכת הדבר 'למחר', אחר כך מכרו היהודים את בהמותיהם למצרים, ובתום המכה החזירו להם; וכל זה היה כדי שבשלב הבא ייתן ה' את חן העם בעיני מצרים, שישאילום את המלבושים וכלי הכסף והזהב.
הקשיש ששמע את הבשורה הלא טובה פרץ בריקוד
דווקא במקום בו השי"ת מצווה אותנו על זכירת נסיו ונפלאותיו, אנחנו רוצים להתעכב על כך שיש מקרים שבהם מצווה האדם לשכוח! למחוק את כל מה שהיה ולהתחיל מחדש.
ואם יש זמנים בהם נדרש האדם לזכור, הפעם השי"ת רוצה ומייחל שבנו החביב ישכח, פשוט כך, מכל מה שעבר עליו.
אחד הדברים שהדור שלנו צריך ללמוד הוא לא ליפול לזרועות הייאוש. גם אם קרה מה שקרה, והאדם ירד חלילה לאן שירד, צריך לזכור שעדיין אנחנו בנים למקום, והקב"ה הוא אבא שלנו, וכאב רחום וחנון הוא מרחף תמיד על גוזליו, וגם אם חטאו נגדו הוא עדיין רוצה בטובתם, ורוצה שיבואו אליו ויחסו בצל כנפיו, בשמחה ובטוב לבב.
כל מי שמתמצא ולו קמעה בהלכי הרוח של הדור שלנו, יודע שבמצב כזה, כשהאדם מצר על חטאיו, ואינו מסוגל לפרוץ את החומה המעיקה עליו, הדרך הטובה ביותר היא לשכוח את כל מה שהיה עד עתה, ולהחליט שאנחנו פותחים דף חדש! מעכשיו, כך אנחנו צריכים להחליט, נשתדל לרצות את קוננו, ונלך בדרכיו ונעשה כל אשר ציווה.
בהקשר זה שמענו באחד ממכוני הסת"ם בבני ברק סיפור מופלא שאירע בתקופת הטרום מחשב, כשעבודת ההגהה על ספרי התורה, התפילין והמזוזות, נערכה רק ע"י מגיהים בשר ודם ולא באמצעות המחשב.
יום אחד הגיע יהודי כבן 80 למכון הסת"ם ומסר את תפיליו לבדיקה. עד מהרה התברר שבתפילין של ראש היתה חסרה מילה, וכל המגיהים שבדקו במשך השנים את התפילין לא גילו זאת. במילים אחרות: ברגע זה נודע ליהודי שלנו שמעולם לא הניח תפילין!
ראשי המכון לא ידעו כיצד להודיע על כך ליהודי הקשיש. הרי הוא עלול להתעלף בו במקום! והנה, היהודי מגיע לקבל את התפילין בחזרה, וכשהוא שומע את תוצאות הבדיקה, הוא פורץ ב…ריקוד נלהב.
"היינו בטוחים שמרוב הצער ההלם שאחזו בו, האיש פשוט יצא מדעתו", אומרים לנו ראשי המכון. אבל לא חלפו כמה שניות והם ידעו שלא הבינו נכון, ולא ירדו לסוף דעתו.
"אתם יודעים למה אני רוקד, למרות הצער הגדול שאני נתון בו?", אמר הקשיש, "מפני שעכשיו אני יודע שהחל מהיום אניח תפילין כשרות! אם לא הייתי מוסר את התפילין לבדיקה יתכן שהייתי הולך מן העולם בלי מצוות תפילין! נו, האם על דבר כזה לא צריך לרקוד?"—
מהלך כל כך בריא ומתוקן!
מה רב הוא הלקח שבני הדור שלנו צריכים ללמוד מתגובתו של הקשיש ההוא! הלוא אף אחד אינו חולק על כך שמי שלא הניח תפילין כשרות עד גיל 80 צריך לעשות תשובה על כך… ויפה שעה אחת קודם… הלוא מדובר כבר בגיל מתקדם, ואיש אינו יודע מה ילד יום…
הכל נכון! אבל דווקא ברגע זה שבו מקבלים את התשובה הכל כך נוראה על המילה החסרה, ודווקא עכשיו כשהיצר עלול להשתלט עלינו ולהכניס בלבנו מחשבות של דכאון, שבהן השי"ת מואס יותר מכל דבר אחר, זה הזמן לפתוח בריקוד, לשמוח עד אין קץ, ולזכור שהחל מהיום התפילין שלנו כבר יהיו כשרות ומהודרות!
זה מהלך כל כך בריא ומתוקן! כך צריך להתנהג בנו של מלך מלכי המלכים! לא להביט יותר מדי על העבר, אלא לקבל על עצמו לפתוח החל מרגע זה בהתחדשות של ממש, שתרענן אותו ואת כל עבודת הקודש שלו.
זוהי עבודת האדם! להסתכל אך ורק על העתיד, ולהשתדל לתקן, ולשכוח, את מעשי העבר העלולים לגרום לו למרה־ שחורה.
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה', בעריכת הרב משה מיכאל צורן)