היה זה בערב שבת, כאשר הרה"ק מוהר"ש מקאמינקא זיע"א נסע לשבות אצל רבו הרה"ק מהר"ש מבעלזא זיע"א. בעת הדלקת נרות שבת שהדליק הרה"ק מבעלזא, אמר הרב מקאמינקא לחסידים העומדים סביבו: "ראיתי כאן דבר פלא, מה שלא ראיתי אצל מורי מראפשיץ. אצל מורי היה נר חנוכה בישיבה ונר שבת בעמידה, וכאן אצל הרב מבעלזא, גם נר שבת בישיבה"…
לא הבינו החסידים מה הוא אומר. ראשית, מי מדליק נר חנוכה בישיבה?! וגם, כי בפירוש ראו שהרב מבעלזא עמד בעת הדלקת הנרות.
השיב להם: "אינכם מבינים אפילו את פירוש המלות בלשון הקודש. הכונה היא פשוטה: 'ישיבה' [באידיש] היא 'פערזעצט', ויש לה גם משמעות נוספת – 'משכון'. ואילו 'עמידה' היינו שהחפץ עומד כאן בביתו ואינו ממושכן.
"אצל מורי מראפשיץ ראיתי שנר חנוכה היה כל השנה ממושכן בעד מעות שהיה מחלקם לעניים, ורק מנורות כסף של שבת היו בביתו. ואילו כאן, שהרב מבעלזא מדליק במנורות פשוטות, על כרחך שגם הנר שבת שלו הוא ב'ישיבה' – 'פערזעצט', דהיינו שגם הוא ממושכן עבור מעות לצדקה שהרב לווה".
הרב מבעלזא שמע גם כן את דבריו ושחק מאד מבדיחותא זו, ואמר שיפה כיון…
(אהל נפתלי, אות שעט, הובא בגיליון 'באר בשדה')