סיפר הגאון רבי אליהו שרים זצ"ל:
"דבר מופלא ראיתי במו עיני. הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל היה יושב ולומד בביהמ"ד עד שעות מאוחרות, והיה מדבר בלימוד עם כולם בענוה יתירה. והיה מגיע באופן קבוע לישיבת 'חברון' גאון מופלג אחד שהיה גם משובש בדעתו רח"ל, והיו כולם משתמטים ממנו כיון שהתנהגתו היתה מאוד גסה מחמת חוסר דעתו. אמנם הגר"א כהן ברוב חסדו וענוותנותו, קירבו מאוד ודיבר עמו בלימוד זמן רב בריתחא דאורייתא. וכל פעם שהיה רבי אהרן אומר סברא הפוכה מאותו אדם, היה אותו אחד מתנפל עליו בחירופים וגידופים נוראים שאין הנייר סובלם, אמנם רבי אהרן טרח לפייסו ולשכנעו בסברותיו ולהרגיעו שלא יכעס.
"עד כדי כך, שפעם אחת כשאמר ר' אהרן פירכא לסברא של אותו אדם, ירק אותו אדם יריקה נמרצת בפרצופו של רבי אהרן, ירחם ה'. ומה עשה רבי אהרן? ניגב במטפחתו מיד את היריקה ואמר לו: 'אבל למה כ"כ נפגעת עד כדי כך שירקת? לא התכונתי לפגוע בך. סברתך ישרה, רק רציתי שתיישב לי איך זה יסתדר עם הגמ' שם'… וכך עמל לפייסו.
"באותו רגע שראיתי דבר זה, כ"כ כאב לי הדבר וקמתי וקרעתי בבגדיי כדין מי שרואה בזיון אדם גדול. רבי אהרן מזוית עינו הרגיש בזה, ובלי שאותו אדם ירגיש פנה אלי ואמר לי: 'מה אתה עושה?! הוא יפגע אם הוא ישים לב לכך!'".
(דעת אליהו)