סיפר הג"ר שמריהו אלפא שליט"א שזוכר עוד מתקופה שלמד בישיבת חפץ חיים בכפר סבא אצל רבינו, ראינו שהיה בא בבוקר עם עינים אדומות מאד, וזולגות דמעות מרוב חוסר שינה, החלטנו פעם אחת נבדוק ונראה מתי הוא הולך לישון, חדרו היה סמוך לחדר שלנו, התארגנו כמה בחורים וחיכינו עד שעה אחת, שתים, שלוש בלילה, לא החזקנו מעמד, נפלנו ונרדמנו, והוא עדיין המשיך להיות ער ולשקוד בתורה. (והוסיף ואמר: הכל היה אצלו עם עמל גדול).
בחזרה מחו"ל
אכתוב בס"ד מה שזכיתי בחסד ה' לחזות. (יום ו' כ"ט סיון תש"ע) בשעה ארבע (לפנות בוקר) נכנס רבינו לביתו בבואו ממסע חיזוק בחו"ל וזכיתי לקבל פניו, מיד נכנס רבינו לחדרו לבוש בכובע ומעיל, והתיישב במקומו, ואמר לי שחבל על הזמן וצריך להתחיל ללמוד, מיד הבאתי לרבינו הגמ' שבת, ומיד שאל היכן אוחזין, והראיתי לרבינו היכן אוחזין בשבת דף קי"ט ב' והחל מיד בלימוד השיעור.
היה פעם במוצ"ש שרבינו לא חש בטוב, ואחד מבני הבית ניסה לומר לרבינו שאולי יוותר על אמירת השיעורים, אמר רבינו כמה זמן כבר נשאר לי לחיות, צריך לנצלם ללימוד התורה.
סיפרה הרבנית ע"ה, שפעם באו קרובי משפחה מחו"ל והמתינו שרבינו יחזור, וכשחזר קיצר עמם בדברים, והיה לפלא, הלא הם אורחים מחו"ל, וכששאלה אותו לפשר הדבר אמר, בשביל מה ה' השאיר אותי בחיים מכל המשפחה אם לא בשביל ללמוד, ולא לשבת ולדבר דברים בטלים עם אורחים.
מעשה שהיה עם בחור בישיבה בכפר סבא שסטר על פניו של אחד הרמי"ם, ורצו לסלקו מהישיבה, ורבינו אמר שהוא ידבר עמו והסתובב עמו שלש שעות ודיבר אתו עד שהלה הביע חרטה עמוקה ואמר שיותר לא יעשה כן, הרבנית שאלה את רבינו למה בזבז כ"כ הרבה זמן עם הבחור, אמר לה רבינו: הקב"ה השאיר אותנו בעולם בשביל לחנך את הנערים.
פעם בשיעור קודם תפילת שחרית. אמר רבינו, נשאר עוד שתי דקות עד התפילה נו בשתי דקות אומר הח"ח שאפשר להספיק ארבע מאות מילים, ולכן נמשיך ללמוד.
(רבינו אמר שבדק וראה שאפשר לומר יותר ממאתים מילים בדקה. אבל הח"ח כנראה דיבר במילים שלא רגיל כ"כ לומר, ואני בדקתי בדבר שאדם רגיל לומר, גם הח"ח לא איירי באחד שמדבר מהר, אלא רגיל).
היה פעם שרבינו אמר, נשאר עוד שלוש דקות לזמן התפילה, והוסיף דהנא דינא הוא דמי שהוא חולה מותר לחלל עליו שבת אף אם ישאר לחיות רק עוד שלוש דקות. ואפילו דקה, הוא יכול להספיק לעשות תשובה ועי"ז יכול להיות מאושר.
והוסיף כמה אדם חי? אף אם תשעים או מאה שנה, מ"מ העיקר הוא הזמן שבו לומד תורה, וכמה זה כבר? (אמרתי לרבינו אבל לכאו' אם מלמד אחרים ומחזק רבים וכדומה, הכל מכפיל עצמו, אמר רבינו: אבל יש גם גרעון, השבתי הא כתוב המזכה הרבים אין חטא בא ע"י).
שאלו מישיבה קטנה מסוימת, שרוצים לארגן שכל בחור יאמר לזה שלידו ברכות השחר והשני יענה אמן, שאל רבינו למה לא? השיבו שזה יותר זמן, הגיב רבינו ומה יעשו בזמן הזה שטויות.
הגאון ר' ישראל סלנטר זצ"ל שאל את ר' יוזל (הסבא מנובהרדוק) מדוע מעביר זמנו גם בעסק הפרנסה, ואמר לו כדי שיהיה במה לחיות. אמר לו ר' ישראל מה עם שיהיה עם מה למות, ומיד הפסיק ועסק רק ברוחניות.
ובאמת דבר זה בעיה של אנשים, שזה כולם מבינים שצריך שיהיה עם מה לחיות, אבל שצריך שיהיה גם עם מה למות לא מבינים.
אדם שלא השיג בזמן שהוא חי, הוא אבוד, כמו שנאמר היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
אמר רבינו כמה אדם צריך לנצל ימי בחרותו וימיו הצעירים, אח"כ בימי הזקנה, כבר קשה הראיה, וזה קשה.
אמר כואב לי שקשה לי הראיה, ועיקר הבעיה כי גורם שאיני יכול ללמוד כראוי.
ליל ש"ק וירא תשס"ט כבה האור בבית רבינו, ורק היה תאורת חירום. אמר לו רבינו הנה אתה הרי לומד בדף היומי קידושין בא נדבר בע"פ. אולי תוכל לקרוא לאור מנורת חירום, נו תתחיל קידושין בדף י"ב ב', התחלתי לקרוא מתני' דעבד עברי, אין לתאר איך שבמשך כשלש שעות זכינו לשבת עם רבינו ולשמוע ממנו הרבה דברים שרובם נכתבו לאחר שבת ע"י רבינו עצמו.
מידי יום מתקיים שיעור חצי שעה לפני מנחה, לאחר שיעור קודם שמתקיים, אירע לא פעם שרבינו לא שם ליבו ונמשך השיעור הקודם עד שסיים חמש דקות אחרי שהיו צריכים להתחיל כבר תפילת מנחה, אמר רבינו נלמד אף קצת מהזמן העיקר שלא לבטל מהקביעות של הלימוד.
העתקה מתוך רשימות שכתב רבינו לעצמו א) כל רגע של אדם הלא יכול להשיג נצחיות ע"י מעשה המצוות או התורה נמצא שכל רגע שאדם בטל אבד נצחיות וכשאדם עושה חשבון כמה זמן מנצל לטוב יראה שזה קצת מאד והשאר מאבד להבל ולריק. ב) להרגיל עצמו להרגיש אושר בשעת תפילה וכן בלימוד התורה וככל המצוות ולכל הפחות בשעת תפילה.
בספר 'יסוד יוסף' מביא סיפור שנגלה לאשתו אחרי פטירתו ושערות ראשו היו מבהיקות, ואמר שזה בזכות שלא דיבר דברים בטלים. ויש להבין למה דוקא לאשתו נגלה בענין זה. ואולי שהיא ודאי תספר דבר זה לאחרים. כדרכם של נשים שהם דברניות, או כיון שהאישה היא בדרך כלל זאת שגורמת לבעלה לדבר דברים בטלים, שרוצה שהוא ידבר עמה (נמצא שזה גם היה בזכותה)
רבינו הביא דברי הח"ח שעודד ע"ז כמה אדם משקיע בשביל שיהיה בידו אומנות (מקצוע) לפרנסה, שזה רק לימי חייו, וא"כ ק"ו כמה אדם צריך להשקיע ולהתמסר לחיי הנצח נצחים שלו ולהרבות בתורה וכו'.
(מתוך צדיק כתמר יפרח)
2/592