"למען ינוח שורך וחמורך…" (שמות כ"ג, י"ב)
אל הצדיק רבי אברהם פיש זצ"ל הגיע יהודי אמיד שמפעלו היה פתוח בשבת, ורצה להעביר אל הרב פיש כסף לתרומה. היהודי הביא לו חבילת שטרות, אולם הרב לא הסכים בשום אופן לקבל את הכסף. "כסף של חילול שבת לא יכנס לפה!" כך אמר לו הרב, והיהודי בשלו: מתעקש להעביר את הכספים לידי הרב.
ראה הרב כי הלה אינו מרפה, ובכל מחיר רוצה הוא כי הרב יהנה מכספו. מה עשה? לקח את השטרות, ולמול עיניו הנדהמות של היהודי, החל לקרוע אותם לגזרים, כאשר הוא אומר בפיו בקול: "פו פו פו…". לאחר מכן פנה לעבר האיש ההמום ואמר: "כעת תאסוף את הניירות… דע לך" – אמר הרב – "כסף של חילול שבת לא יכנס פה בבית!"
הלה נבהל וחרד, ויצא מהבית בבהלה…
לאחר כמה חודשים, שוב הגיע אותו יהודי לבית הרב פיש זצ"ל, ושוב חבילת שטרות בידו, והפעם, החזיק אותם בביטחון גמור כי הרב כן ייקחם, ומיד החל לספר:
"מאז שראיתי את מעשהו של הרב, וכיצד לא התפעל מן הכסף וקרעהו לגזרים, מני אז סגרתי את המפעל שלי בשבת, ואני ברוך ה' שומר שבת! ראיתי כיצד כבוד הרב מסרב בכל תוקף לגעת בכסף של מחלל שבת, הדבר עשה עלי רושם כביר ובזכותך סגרתי את המפעל בשבת! הא לך כעת כסף כשר…
ומעשה באיש רב פעלים, מוה' רבי שמשון, אביו של אותו גאון מופלא רבי משולם איגרא:
בשכנותו גר בעל בית מרזח שלא שמר שבת כהלכתה במכירת יינו, ונטל מעות מהקונים בשבת. רבי שמשון הוכיחו מספר פעמים מדוע יחלל את יום השבת, אולם שכנו לא היטה אוזנו. כיון שראה רבי שמשון שדבריו אינם נשמעים, הזמין את שכנו לדין תורה אצל הרב האב"ד.
כשמוע השכן כי רבי שמשון מזמינו לדין, התפלא מאד. הלא אין לו כל עניני מסחר עמו?… מיהר לבית הרב לשמוע על מה ולמה הזמינו רבי שמשון לדין תורה… ציווה הרב על רבי שמשון לסדר טענותיו.
פתח רבי שמשון ואמר: חז"ל אמרו שבמקום שיש חילול שבת דליקה מצויה (שבת קי"ט), על כן הוא ירא מעונשו של שכנו זה שמחלל את השבת, ופוחד לגור בסמיכות אליו. לכן דורש הוא משכנו, או שיסור מדרכו הרעה ואל יחלל את השבת, או שיקנה ממנו את ביתו בשוויו. כשמוע השכן על מה ולמה הזמינוהו לדין נכלם מאד מפני הרב, והבטיח לחדול מלחלל את השבת מכאן ולהבא.