ר' שלום כספי הוגלה לעשר שנות גלות בסיביר. במחנה היה משגיח אסיר פלילי, כינויו היה "הבריגדיר", גוי שנבחר לכך בשל הוותק… הוא נידון לעשרים וחמש שנה בסיביר על רצח שביצע. הוא אהב להתעלל בר' שלום.
את ארוחת הצהריים חילק 'הבריגדיר'. תור ארוך של אסירים עמד לפניו, כל אחד קופסת פח בידו, ולכל אחד משאלה בלב, שאצלו המרק יהיה סמיך יותר…
בהגיע תורו של ר' שלום, קרא לעברו הבריגדיר בעודו מנופף במצקת: "יהודי, האם אתה מאמין באלוקים?", "כן", השיב. צעק 'הבריגדיר': "בסיביר אני האלוקים… מוות וחיים בידי (עפ"ל). ראה, אם אתן לך אוכל מהסיר למעלה, מהחלק הדליל, ששם יש מים דלוחים, הרי שתמות במהרה, אבל אם אתן לך ממעמקי הסיר, מהמרק הסמיך או אז תשרוד ימים רבים". הוא הדגים זאת, והכריז: "עכשיו תגיד לי מי האלוקים פה?"
שתק ר' שלום ולא השיב למחרפו, אבל בלבו זעק: 'אלוקי, ראה חרפתי, והשב לו כרוע מעללו'.
לאחר האוכל שבו לעבודתם במכרה. במכרה היו קרוניות מיושנות שפעלו לפי שיווי משקל, אחת עולה והשניה יורדת. אותו גוי אצה לו הדרך, קפץ לקרונית היורדת והצליח לעמוד עליה, אבל לרגע איבד את שיווי משקלו, וידו, בה נופף אך לפני שעה קלה כנגד הבורא, נכרתה עד הכתף על ידי הקרונית העולה… ויהי הדבר לפלא!
(נר לשולחן שבת)