מי שלא יהיה באפשרותו לקרוא קריאת־שמע בכוונה הנדרשת, בכל משך הזמן הראוי לקריאתה (ראה תקציר לאתמול) - כגון הנצרך לצאת למקום עבודתו, ושם לא יוכל לקוראהּ, ועבודתו מסתיימת לאחר סוף זמן קריאת־שמע - רשאי לקוראהּ מעלות־השחר ואילך, כיון שזהו זמנהּ מדאורייתא. ונחלקו הפוסקים אם מותר גם לומר את ברכת 'יוצר־אור' בשעה זו. [סעיף ג וס"ק יג, יד ו־יז; ביאורים ומוספים דרשו, 15]

מי שאין באפשרותו להניח תפילין עד לסוף זמן קריאת־שמע, אך יש באפשרותו להניחן מיד לאחר עלות־השחר, לפני הזמן הראוי מדרבנן להנחת תפילין ולקריאת־שמע - יש מהפוסקים שצידד כי מותר לו להניח אז תפילין ולקרוא קריאת־שמע, כיון שהעדר האפשרות לקיים את מעלת הקריאה עם תפילין בהמשך היום, נחשב כאונס המצדיק לעשות זאת בשעה זו. [ביאורים ומוספים דרשו, 16]

מלבד האיסור לעסוק בעסקיו לפני התפילה, ישנה סיבה נוספת שבגינהּ חייב האדם להזדרז ולהתפלל תפילת שחרית, והיא - קיום מצות קריאת־שמע מוקדם ככל האפשר, וככל מצוות דאורייתא שיש לקיימן מיד בבוא זמנן. אכן, אין לקיים משום כך את מצות קריאת־שמע לפני התפילה, ללא הברכות, אם יספיק לקוראהּ לפני סוף זמן קריאת־שמע עם ברכותיה. [סעיף ב; ביאורים ומוספים דרשו, 12 ו־14]