הרה"ח ר' שלמה פריד ז"ל, נודע בקרב חסידי ברסלב, בעיקר בזכות פועלו רב השנים לסייע לחסידים להגיע לאומן בדרכים לא דרכים, עוד בעת שהיה מסך הברזל סגור ומסוגר. ר' שלמה, שהיה חסיד ברסלב נלהב ואחד מתלמידיו של הרה"ח ר' צבי אריה רוזנפלד ז"ל, 'הפך עולמות' על מנת להגיע לציון הקדוש, הן עם הרב רוזנפלד והן באופן עצמאי.
בשורות הבאות – הלקוחות מתוך גיליון 'אבקשה', ירחון חסידי ברסלב ר"ה תשפ"א – נספר את סיפורה של הנסיעה הפלאית אותה נסע ר' שלמה יחד עם בנו הקטן ר' נחמן, בטרם הגיעו לגיל שבע [כידוע שיש עניין מיוחד בברסלב להביא את הבנים לציונו של רבי נחמן טרם הגיעם לגיל שבע, כסגולה לשמירה רוחנית שתלווה אותם כל חייהם]. ר' שלמה התאמץ מאוד על מנת להוציא את הדבר מכח אל הפועל, ואף השקיע לשם כך את כל חסכונותיו.
מובן, כי אומן שהיתה יעד צבאי באותם שנים, היתה מחוץ לתחום ולא היה ניתן לקבל אישור משום גורם רשמי לבקר בה. משרד התיירות האוקראיני – ה'אינטוריסט' – שהיה בעצם שלוחת ריגול של הק.ג.ב אחר תיירים, היה עוקב ושומר על צעדיהם של התיירים בכל דרך, וקשה היה לחמוק מעיניהם הבולשות.
באחת הנסיעות בה נסע עם הרב רוזנפלד, נחתו השניים באודסה, שם שוכנו אחר כבוד במלון המפוקח על ידי האינטוריסט. תכניתו של ר' שלמה היתה כי יבקש אישור לנסוע לקייב, ובדרך יסטה מהמסלול וייכנס לומר את עשרת המזמורים של התיקון הכללי באומן.
וכך הווה. ר' שלמה יצא לדרך מאודסה לקייב כשהוא מבטיח לנהג תשלום מכובד עבור סטיה מהמסלול. אולם בשעת מעשה פקו ברכיו של הנהג והוא סירב בכל תוקף לעשות זאת, גם לא בעבור הון. וכך הם המשיכו לקייב מבלי שזכה להגיע לציון הק'.
מששב לארה"ב טיכס ר' שלמה עצה מה ניתן לעשות וכיצד יוכל לזכות ולבוא לאומן עם בנו הקטן, ואז צץ במוחו רעיון: עליו לטוס לויניצה, שאומן נמצאת במחוזה, משם יקל עליו להגיע לאומן.
אומר ועושה: קם וטס עם בנו הקט שטרם מלאו לו שבע שנים ונחת בויניצה. גם שם קיבל את פניו ראש ה'אינטוריסט' המחוזי שהסביר לו היכן מותר לו לבקר. אולם כשניסה להעלות את אומן, ענה לו הלה בשלילה מוחלטת: "אומן נייט!" [-אומן, לא!].
צער רב נצטער ר' שלמה בכך, והוא החליט שעליו להגיע לציון הק' עם בנו בכל דרך. באישון לילה הופיעו השניים בתחנת המוניות המקומית, שם איתר ר' שלמה נהג יהודי שעדיין זכר מעט יידיש, נטלו הצידה והבטיח לו שלוש מאות דולר טבין ותקילין באם יאות לקחתו לאומן. סכום זה שהיה שווה ערך לפחות כמו עשרת אלפי דולרים כיום – דיבר אל לבו של הנהג, ולמרות החשש החליט שהוא נוטל על עצמו את המשימה.
הם יצאו לדרך, אולם לאחר מספר שעות רואה ר' שלמה את השילוט המורה על קייב. כששאל את הנהג לפשר הדבר, השיב הלה כי חזר בו והחליט שלא להיכנס לאומן… בצער רב נאלצו השניים לשוב על עקבותיהם, יתרה מזאת – מרוב הפחד שקיבל הנהג הוא החליט למוסרם היישר לידי ה'אינטוריסט' ה"אדיבים", שהגיעו ולקחו את ר' שלמה לחקירה בת שלוש עשרה שעות!
ר' נחמן שהיה אז ילד קט, מספר ל'אבקשה' כי בכל אותן שעות מי שדאג לו היה סגן יו"ר האינטוריסט המחוזי – אדם בשם אנטול. הוא נטל אותו לפארק המקומי ואף קנה עבורו מיני פירות ומגדים.
בסופו של דבר השתכנעו החוקרים כי אין מדובר במרגלים, כי אם ביהודי ברסלבי שחפץ בכל מאודו לבקר באומן. אולם בפועל, התמידו בסירובם ולא הרשו להם להגיע לאומן בשום פנים ואופן.
אנטול שראה את צערם, שאלם האם ישנו יעד שבו כן ירצו לבקר, ור' שלמה ביקש שייקחום למעז'יבוז שם אמר עם בנו את התיקון הכללי כשהוא מבקש מהבעש"ט הקדוש שיהיה שליח אל נכדו – רבינו הקדוש – שהבטיח מה שהבטיח, ויעלו הדברים כאילו אמרם על קברו…
לאחר חזרתם לאמריקה פנה ר' שלמה אל הרב ביק, שהיה הרב של מעזיבוז' לפני המלחמה, וסיפר לו את הסיפור. הרב ביק התרגש מאד, ואמר לו לר' שלמה שככל הנראה הוא היהודי הראשון שזכה להגיע מחוץ לאוקראינה כדי להשתטח על קבר הבעש"ט, מאז המלחמה.
החידוש העצום שבאותה הנסיעה היה, שמאז נוצר קשר מיוחד בין ר' שלמה לאנטול, עד כדי כך שאנטול אמר לר' שלמה שבכל פעם שירצה לבקר בויניצה עליו לשלוח לו מכתב, ובאם ישיב לו ש"מזג האויר בוינצה מעולה", אות וסימן הוא כי הוא יכול לבוא שוב.
ר' שלמה עט על כך כמוצא שלל רב, ולא חלף זמן רב עד שהופיע בויניצה שוב. אנטול, שמונה כבר ליו"ר האינטוריסט המחוזי, היה למארחו האישי ואף דאג לציידו במסמכים הדרושים ולקחו באופן אישי ברכבו לאומן!
בהמשך התחזק הקשר ביניהם כל כך, עד שאנטול אמר לר' שלמה כי באם יחפוץ לשלוח ידידים נוספים עליו לציידם בכרטיס הביקור שלו ובחתימת ידו, ואז, הוא – אנטול – ידאג אף להם וייקחם לאומן. ואמנם, מעת לעת היה ר' שלמה שולח יחידי סגולה שומרי סוד שהיו נוסעים עם אנטול.
באחת הפעמים כשהגיע רגע מתאים, שאל ר' שלמה את אנטול מדוע הוא כה מסייע לאנ"ש, מה עומד מאחורי כל זה? או אז פתח אנטול את סגור ליבו ואמר לו: "אומר לך את האמת, כמה חודשים לפני שנפגשנו הסתלקה לעולמה אמי המנוחה. שעות לפני הסתלקותה קראה לי ואמרה: אנטול יקירי, דע לך כי אינך גוי, יהודי הינך, ועליך להשתדל לסייע ליהודים ככל יכולתך'"…
אנטול המשיך לסייע לחסידי ברסלב בכל עת מצוא, ואף בראש השנה הראשון בשנת תש"ן הוא היה האחראי לארגון קווי האוטובוס והנסיעות.
כעבור שנתיים, עת החל גל העליה העצום לארץ ישראל, סייע ר' שלמה רבות לאנטול לעלות לארץ ישראל. אנטול שעלה ארצה, החליף את שמו לנתן, חזר בתשובה והכיר את בוראו.
בכך נשלם לו מעגל פלא שראשיתו בערבות אוקראינה אי שם בשנות השבעים וסופו כאן – על אדמת ארץ הקודש.