"וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (שמות י"ד, י"ג)
עשרות אלפי אברכי כוללים שוקדים על תלמודם, בכוחו הגדול של רבן של ישראל מרן ראש הישיבה רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל, כיהושע בן גמלא שהקים את תלמודי התורה בדורו ואמרו עליו (בבא בתרא כא.): "ברם זכור אותו האיש לטוב, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל". ניתן לומר על מרן ראש הישיבה זצוק"ל – 'ברם זכור אותו האי"ש לטוב, שאלמלא הוא אלפי אברכים בני תורה לא היו זוכים לחבוש את ספסלי בית המדרש, ולהשאר ספונים באוהלה של תורה'.
אברכים תלמידי חכמים נמרצים, היו מתמנים על ידו להקים מסגרות של כוללי אברכים, כשהוא עומד על גבם, ממריצם ומניעם לקבל על עצמם את העול הקשה, שבלתי ניתן לתיאור למי שמצוי בסוד העניינים, גיוס תרומות של סכומים אגדיים, שחייבים להשיג מידי חודש בחודשו, היטלטלות בדרכים וספיגת בזיונות אין ספור, כשהוא מכיר ומודע בכל מאודו לתפקיד הקשה, ולכן היה משקיע רבות מאוד בעידודם, ובנתינת יחס מיוחד לאותם מחזיקי תורה בפועל, שדואגים להחזיק את הכולל באופן רצוף.
עם אחד מהם יצאנו לשוח שיחה קצרה, לשמוע על תקופת 'תור הזהב' בהנהגתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל. על הקשר האישי, שהוא הדרכה והוראה לדורות בהשקפה הטהורה, בהנהגת גדול הדור והשקפת התורה הקדושה בכל מהשק שול ביטחון והשתדלות, ועוד עניינים רבים שיבואו תוך כדי הדברים.
ראש הכולל איתו שוחחנו, הלא הוא הרה"ג אברהם פכטר שליט"א, ראש כולל 'מדרש אליהו' באלעד. הכולל הגדול ביותר בעירו המונה 420 אברכים, בני תשחורת מכל החוגים והעדות. הכולל מתחלק לי"ג קבוצות מכל סגנונות הלימוד וחלקי התורה. כולל האברכים נכנס כעת לשנתו העשרים כ"י, וכעדות האברכים בכולל, במשך שני העשורים שחלפו לא נגרעה מלגתם של האברכים מדי ראש חודש בחדשו. מצב זה נמשך ב"ה גם בעידן שערכו קיצוצים בתקציבי הכוללים, שמטרתם היחידה היתה "להשכיחם תורתך", והן בתקופת הנפילה הגדולה בארה"ב, שגדולי הגבירים תומכי התורה התקשו להמשיך ולתרום את תרומתם הקבועה, והכל בברכתו ובהדרכתו של אותו זקן, האי"ש הזכור לטוב, שהחדיר אמונה תמימה במנהלי הכוללים שהכל נגזר מלמעלה וההשתדלות שלהם היא רק בגדר השתדלות.
"כחוט השני עברה הנהגה והשקפה זו אצל רבינו זיע"א" – פותח ראש הכולל שליט"א את סיפוריו המרתקים באנקדוטה מעניינת. "בתחילת דרכי בהנהגת הכולל לפני עשרים שנה, נקראתי אל מרן ראש הישיבה זצ"ל, והוא הורה לי לקבל על עצמי את עול הקמת הכולל בעירי אלעד. שאלתי אותו: 'ומה יקרה אם לא אצליח לגייס בכל חודש את הסכום הנדרש?'. ענה לי רבינו: 'מה שיחסר לך אני אשלים'. היה בזה נסיכת כח לקבל על עצמי את עול הקמת הכולל, כשאני רגוע שאם לא אצליח יש לי כתובת לפנות אליה. יש בכך מן אומנות חכמת הנפש, לדעת להרגיע את האדם מפני חששותיו, שכשידעתי שכביכול פת בסלי, לא חששתי לצאת לדרך, ובלב רגוע התחלתי בעבודה רצינית של גיוס המעות להחזקת הכולל".
ש. האם קרה לכם אי פעם, שהשתמשתם בנכונותו של ראש הישיבה להשלים את החסר?
"ברוך ה' שלא הוצרכתי לכך אף פעם, ואני שומר לעצמי את הזכות הזו לעתיד שממקומו הוא יפן ברחמיו, לעורר זכויותיו הבלתי נדלות לתת לנו – ראשי הכוללים – כח להמשיך במלאכתנו, מלאכת שמיים. אמנם פעם אחת הוא כן נתן לי מעות למטרה מסויימת – בהמשך נספר על כך, אך ברצוני להמשיך באנקדוטה המעניינת שעברתי בתחילת דרכי. כפי שהזכרתי הוא היה מעודד אותנו מאד, ולכן ביקש שבכל פעם שנחזור מנסיעה מעבר לים, שניכנס אליו לדווח ולספר לו על מה שעבר עלינו".
'פינעף טויזנט' שהם רק חמש מאות
"כשחזרתי בפעם הראשונה מחו"ל, סיפרתי לו שנכנסתי לגביר אחד שידיד שלי המליץ עליו, שהוא נותן נתינות מכובדות. ידיד זה אף הסיע אותי אליו. נכנסתי למשרדו, ומכיון שאינני שולט כלל בשפה האנגלית ואף לא בשפת האידיש בצורה ברורה, למעט כמה משפטים רצוצים. ישבתי אצלו וניסיתי להסביר לו בשפה המדוברת, כשתיבלתי במספר מילים באידיש, על חשיבות לימוד התורה ועל העול שיש עלינו לגייס את החזקת התורה, וביקשתי ממנו שירים תרומתו בעין יפה למען הכולל.
"הגביר חשב כמה רגעים, וענה לי שהוא יתרום 'טויזנט (1000) דולר', אמרתי לו: 'פאר מיר איז דאס גארנישט' (בשבילי זה לא סכום מספק), אז הוא אמר לי 'איז צוויי טויזנט' (אז אתרום 2000), שוב אמרתי לו כי זה לא מספק, אז העלה לשלושת אלפים, כך המשכתי איתו עד שהגענו לחמשת אלפים, ואמר שיותר הוא לא מסכים להעלות את תרומתו. הוא כתב שיק על הסכם שנקב, הכנסתי אותו לכיס החליפה מבלי להביט בסכום הרשום עליו, ויצאתי לדרכי.
"כשהגעתי אל הרכב הבעתי את תרעומתי על חברי שהביא אותי ל'כתובת' כל כך לא יעילה מבחינתי, כי הוא תרם לי רק חמש מאות דולר. חברי לקח את השיק, הציץ בסכום הנקוב בו וזעק: 'מה פתאום חמש מאות – הוא רשם חמשת אלפים', ואני התעקשתי שרק חמש מאות, עד שראיתי במו עיני את הסכום, ופרצתי בצחוק של מבוכה. מתברר שאני, מחוסר שליטה בשפת האידיש על בוריה חשבתי משום מה ש'טויזנט' זה בסך הכל מאה… כך שהתרעמתי עד שבסוף הוא הגיע רק לחמש מאות…
"כשחזרתי לארצנו הקדושה, סיפרתי למרן זצ"ל את כל מה שעבר, עלי וגם את הסיפור מעורר גיחוך זה… חייך ראש הישיבה ואמר לי: 'רבים באים אלי ומתלוננים שהם לא מצליחים לגייס די כסף בשהותם מעבר לים, כי חוסר ידיעת השפה היא להם לרועץ, אבל אתה ההוכחה שאין עוד מלבדו, וכל ההצלחה אינה תלויה בידיעת או אי ידיעת השפה, כי אתה דווקא מחוסר ידיעת השפה הצלחת למעלה מן המשוער מאותו גביר'. שיעור באמונה הוא הסיפור שלי!". את השיעור הזה באמונה החדיר לנו רבינו בכל עת מצוא, כי זו הייתה תהלוכת חייו עם עצמו, וחיי האמת שלו עלי אדמות. במסר שכזה הוא אף התייחס אל הגבירים תומכי התורה, שהרימו תרומות נכבדות להחזקת התורה, היה מביט על כך בעיניים של אמונה שהכל מאיתו יתברך. ופיו של איש שיחנו קולח סיפורים רבים מענין זה.
מזונותיו של האברך קצובים לו
"היה זה במוצאי פורים, של השנה בה הייתה הנפילה הגדולה בארה"ב. גבירים רבים איבדו את רכושם, ולא יכלו לתת את הסכומים אותם הצלחנו למסד, פחות או יותר, ולקבל מהם במשך עשור שנים. המצב היה שצריכים לחפש תורמים חדשים בתקופה הקשה הזו, וזה כאילו להתחיל לפתוח כולל חדש. נכנסתי למרן ראש הישיבה זצ"ל, ותיניתי את הקושי שעלי לעבור עתה. שאלתי אותו מה אומר לאותם גבירים, שכל השנים תרמו לי ועתה קשה להם מאד?
"ענה לי רבינו כך: 'תאמר להם, שלנו ברור שמזונותיו של אברך כולל קצובים לו מראש השנה, בדיוק איזה סכום יכנס לרשותו. הבחירה היא עתה בידכם, אם זה יהא דרככם ותמשיכו להיות מתומכי התורה, גם אם זה יעלה לכם במאמץ יתר מכל השנים, או שתוותרו על הזכות הזו לאחרים שיזכו, כי המעות יגיעו בכל מקרה, כי כבר נגזר על כך בתחילת השנה'"
ש. האם הועיל מסר זה לאותם גבירים יורדים רח"ל, בשעתם הקשה?
"אין לך מושג איזה רושם עשו הדברים האמתיים, והיוצאים מלבו ופיו הטהור של מרן זצ"ל. רובם הצליחו לעמוד בקושי הגדול, ולתת את הסכומים שהיו נותנים בכל שנה. הגדיל לעשות אחד מן הגבירים, שכשתרם את תרומתו, על ידי שנטל הלוואה גדולה לשם כך, כתב מכתב לאברכים בו הוא מציין, שמכיון שבשנה זו עשו ה'זבולונים' מאמץ עליון לתרום להחזקת האברכים, למעלה מכוחותיהם ולמעלה מיכולותיהם, מבקש הוא מן ה'יששכרים' יושבי אוהל, חובשי ספסלי בית המדרש, שאף הם יעשו מאמץ עליון יותר, והלימוד יהא במצב נעלה וגבוה יותר מבכל שנה ושנה. תלינו כמובן את המכתב בכולל והיה מזה חיזוק גדול".
'דין תורה' עם ה'ראש ישיבה'
"באותה תקופה" – ממשיך איש שיחנו לשזור סיפור לעובדא ומעשה להנהגה – "קיבלתי טלפון ממיאמי. על הקו אחד מן הגבירים, כשבקול טעון וכאוב הוא אומר לי, כי הוא מתכונן להגיע לארץ ישראל ליממה אחת, ולקרוא לרב שטיינמן ל'דין תורה'… טענתו היא, שקיבל ברכה ממרן ראש הישיבה לעשירות, בזכות תרומתו למען החזקת התורה, והנה עתה הוא נפל למצב קשה, באותה תקופה קשה שרבים מאד נפלו גם הם, ולכן הוא רוצה לבוא לארץ לדון עם הראש ישיבה בדין תורה.
"אני נלחצתי מכך מאד, נכנסתי לראש הישיבה זצ"ל וסיפרתי לו דברים כהווייתם. ענה לי רבינו: 'תגיד לו שיבוא'. והוא אכן בא. הוא התיישב לפני רבן של ישראל ותינה את טענותיו, כשרבינו יושב ומאזין לו לכל מילה ומילה. כשסיים לשפוך את לבו, הרהר רבינו כמה דקות לפני שענה לו, ואז שאלו: 'האם בעסקיך יש לך שותפות ורווחים עם מחללי שבת?'. ענה לו אותו גביר בחיוב. המשיך רבינו לשאול: 'האם יש לך קשר ורווחים מעסקים שעוברים על איסורי ריבית?'. שוב ענה אותו יהודי בחיוב, כי אכן יש לו שותפות עם עסקים בריבית.
"אמר לו מרן ראש הישיבה: 'אם כך תשמח שנכסיך כולם נאבדו. הקב"ה ריחם עליך שלא תעבור איסורי תורה ולא תהנה מממון של חילול שבת. הוא נתן לך הזדמנות עתה לקבל על עצמך, לסחור אך ורק בממון כשר שאין בו איסורים, וכך תחזור לאיתנך הראשון'. והוסיף לו: 'זה שצריך להאמין שלכל אחד יש סיבה מיוחדת, למה דווקא הוא נפל בנפילה הגדולה, למרות שכביכול זוהי צרת רבים, אבל אצל השי"ת הכל מחושב לפרטים. וכמו שאתה רואה', הוסיף רבינו זצ"ל, 'נכון שנופלים טילים כעת בחיפה (היה זה בימי מלחמת לבנון השניה, שחיפה הייתה מטווחת בטילי החיזבאללה ימ"ש), אתה חושב שזה סתם, זה בגלל שנוסעים שם אוטובוסים בשבת. הקב"ה מחשב לכל מקום מה מגיע לו במיוחד, וגם אותך הוא מעניש כביכול, ונותן לך הזדמנות מחודשת'.
"אותו גביר קיבל על עצמו לסחור בלי חששות של איסורי שבת וריבית, וחזר לקדמותו ועד היום הוא ממשיך להחזיק תורה בממונו".
תיקח 'קיטל' ו'מחזור' לדרך וגם מכתב ממני
"שנה אחת שחל יום הכיפורים ביום ב', נכנסתי למעונו של רבינו זיע"א, יחד עם נאמן ביתו הרה"ג יצחק לווינשטיין, במוצאי ראש השנה, ושאלה קשה בפי: היות ומצב הכולל קשה מאד, וחייב אנוכי להשלים סכום כסף גדול למשכורתם של האברכים לקראת החגים, ויש גביר אחד שמקבל אנשים רק ב…שבת, יש סיכויים גדולים שאצליח לקבל ממנו את הסכום הנדרש. אולם בעקבות כך לא אצליח לשוב ליום הכיפורים לביתי, מה עלי לעשות?
"גם כאן נדהמתי מתשובתו של גדול הדור. שאלתו הראשונה הייתה: 'אם תהיה בחו"ל היכן יתפללו בניך ביום הקדוש?'. עניתי לו שהם יתפללו עם אבי בישיבת סלבודקא. 'להתפלל בסלבודקא זה טוב', הוא ענה, 'אז אם כן תיסע, תיקח אתך 'קיטל' ו'מחזור ליום הכיפורים', ואני אצייד אותך גם במכתב אישי לאותו גביר, ואולי הוא יסכים לקבל אותך עוד לפני שבת, ותוכל לחזור ליום כיפור לארץ'. אני גיחכתי מעט לאפשרות הזו, כי ידוע הוא שאותו גביר אינו מקבל בשום אופן בימים אחרים לבד משבת, אבל עשיתי כדבריו. כשהגעתי יצרתי קשר עם הגביר, ואמרתי לו שיש לי בשבילו הפתעה מארץ ישראל. למרבה הפלא הוא הסכים לקבל אותי בשביל ההפתעה, שהייתה כמובן המכתב מראש הישיבה זצ"ל. הוא התרגש מאד, ועל אתר השלים לי את כל הסכום שהיה דרוש לי לצרכי הכולל. שבתי לארץ ישראל עוד לפני יום הכיפורים.
"רב אחד ממונסי הגיע פעם אחת לרבינו, בלוויית גביר מבני קהילתו ושאלת הגביר בפיו: 'יש ראש כולל אחד מאלעד ששמו הרב פכטר, שמבקש ממנו תרומה על סך מיליון דולר… אני יודע שאין בידי את הסכום הנזכר, האם אוכל לכתוב בכל זאת שיק מאוחר יותר על הסכום, באמונה כי הוא ייכנס לחשבוני עד אז?'
"תשובת רבינו הייתה בבהירות עצומה בדרגות באמונה: 'אם הנך יודע בבירור, שגם במצב שלילה אחד לפני שהשיק צריך להיות מכובד בבנק, והסכום המדובר עדיין לא נמצא בחשבונך, בכל זאת תישן בשלווה ובנחת מתוך אמונתך בבורא ית"ש, אז מותר לך לכתוב את הסכום הזה. אבל אם אתה יודע שבמצב שכזה שנתך תנדוד ולא תהיה רגוע, אזי אין לך רשות לכתוב סכום שכזה'".
תיסע לכינר בטבריה
"כפי שהבטחנו בתחילת הדברים, נספר על פעם אחת שקיבלתי מעות מרבינו:
"מידותיו התרומיות של רבינו בענייני בין אדם לחברו, הלא היו מן המפורסמות. אנחנו כראשי כוללים משולחים, חווינו זאת אין ספור פעמים. פעם אחת בעת לידת אחד מבניי, לפני כאחת עשרה שנה, כשהייתה דרכו עוד לנסוע לסנדקאות, הצעתי לו שאולי בכדי שלא להטריח אותו, אערוך את הברית באולם סמוך לביתו, במקום לערוך במקום מגוריי באלעד.
"ענה לי כך: אתה נוסע בכל העולם, אתה נפגש עם אנשים כל הזמן ולכן אתה לא מרגיש בדידות, אבל עקרת הבית, נוות ביתך, הנשארת כאן עם כל עול הבית בהיעדרך, היא נמצאת בבדידות בין ארבע קירות כל אותן שבועות. אני אסע במיוחד לאלעד לערוך את הברית בכולל שלכם, בכדי לכבדה ולהעריכה…
"ופעם אחרת כשדיווחתי לו על הנסיעה, ותיארתי את הקושי הרב שהיה מנת חלקי, הוציא מכיסו סכום כסף ואמר לי: 'אתה יודע שיש מלון שנקרא 'כינר' וזה בטבריה, תיקח את הכסף ותיסע לשם עם נוות ביתך לשבת קודש למנוחה. זה מגיע לשניכם…
"פעם אחרת הקפיד לשאול אותי אם זכרתי לקנות לה בגד נאה, כהערכה על מסירותה למען לומדי התורה. כל כך הייתה חשובה לו הדגשת הכרת הטובה, על המסירות הרבה הכרוכה במאמץ להחזיק את מפעל חייו – העמדת תלמידי חכמים מופלגים לה' ולתורתו".
(גליון זיכרון למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל עיתון המבשר, טבת תשע"ח)