גלגל חוזר בעולם
יש סיפור ידוע על חסיד אחד שהיתה לו טבעת שהיה כתוב עליה שלש אותיות "ג'. ז'. י'.. ומידי פעם הוא היה מסתכל על הטבעת. מה זה "ג. ז. י'? זה ראשי תיבות של המילים, "גם זה יעבור" – —
כשהיו מכבדים אותו, היה מסתכל על הטבעת ואומר לעצמו: 'גם זה יעבור'. אין מה להתפעל מדי. וכשמישהו היה מבזה אותו, היה ג"כ מסתכל על הטבעת ואומר לעצמו: 'גם זה יעבור'.
בכל פעם, במצב של שמחה, וכדרכו של עולם, האדם נכנסת לו הרגשה טובה, או שחלילה כשהיה לו קושי, תמיד שינן לעצמו ש'גם זה יעבור'. וממילא לא היה מתגאה, לא היה נשבר, לא היה מתהלך בהרגשה של מלך, ולא היה לבו נופל בקרבו. גם זה יעבור.
הסיפור הזה מובא בכמה מקומות, אבל לא כתוב מי היה החסיד.
מעניין מאוד, דבר חידוש ממש, אבל בספר חומת אנך מהחיד"א (חומת אנך שמואל א' יג, ז) כתוב כהאי לישנא: שמעתי מאדם גדול משם רז"ל, דשלמה המלך ע"ה היה לו טבעת באצבעו, וכתוב עליו גם זה עבר. שיזכור שכל טובות וגדולות של העולם הזה הם כאין, והרי הם כאילו כבר עברו.
כך הוא כותב בשם רז"ל. פלא פלאים.
*
הרעיון הזה מובא בגמרא שבת, שרבי חייא אמר לבני ביתו, שכשיבוא עני, תקדימו לתת לו אוכל, כדי שהם ינהגו כך בבנים שלך. אמרה לו: אתה מקלל אותנו? אמר רבי חייא "גלגל חוזר בעולם".
בדרך צחות היו כאלו שאמרו שהם לא רוצים להיות הכי למעלה, כי משם אפשר רק לרדת, זה טוב להיות למעלה, אבל לא הכי למעלה. וכיוצא בזה יש בכך תנחומין למי שיורד אל שפל המדרגה, שיש לו תקווה שיסתובב עבורו הגלגל ויחזור לעלות על במתי ההצלחה.
זה נראה אמירה "בדרך צחות", אבל ברוח דברים אלו כותב בעל ה"תולדות יעקב יוסף" בפרשת דברים, שהיות וגלגל חוזר בעולם הוא, אין ראוי לו לאדם שיהיה למעלה למעלה, שכן אז מוכרח הגלגל להסתובב וחלילה יהא עליו לירד מגדולתו, ולכן מוטב לו שיהא 'למעלה' כדי שיוכל לעלות ולא יצטרך לירד. וזו היא הברכה בלשון הפסוק (דברים כח יג): 'והיית רק למעלה', שלא יהיה למעלה יותר מדאי ולא יצטרך לירד.
בספר דמשק אליעזר מסביר את ענייני המעשרות, שהתורה אומרת להפריש ממה שיש לך, והוא מסביר שהרי ידוע שגלגל חוזר בעולם, אדם שמגיע לרום המדרגה ומחזיק בידו הון רב עלול אט אט להדרדר למטה, באה התורה ומצווה לכל יהודי שיפריש מכספו עשירית מהתוצרת ויתן לעני, כך הוא אף פעם לא נמצא במקום הכי גבוה שלו, כי אם הרוויח סכום מסויים, מיד הוא מפריש מזה מעשר, וכך כל פעם שמרויח, מיד נותן את המעשר ממה שהרוויח וממילא אף פעם לא הכי למעלה, תמיד הוא מוריד משהו מהשיא.
*
רבנו סעדיה גאון היה אחד ממנהיגי ישראל המפורסמים ביותר בכל הזמנים, וכמעט בכל שטח משטחי החיים הרוחניים יש חותם מרבינו סעדיה גאון.
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר אודות רבינו סעדיה גאון, שבתחילה היה לו הרחבה גדולה, רכוש ונכסים, וישב בארץ מצרים בכבודו של עולם ברוחניות ובגשמיות, אירע ומשרתו יצא בערב פסח לטבול בנהר מערכת כלי בדולח יקרים ביותר. לפתע הגיע גל של מים ושטף את הכלים היקרים שעמדו לייבוש על שפת הנהר – – –
כששמע על כך רבי סעדיה גאון, לא התרגש כלל ולא הגיב לאבדן הכלים.
חלפו מספר ימים, והכלים היקרים שטו על פני הנהר בנחת לכאן ולכאן, ויהי היום – והמשרת יוצא אל שפת הנהר, ופתאום הוא רואה את הכלים צפים על פני הנהר ונפלטים מעדנות אל החוף. הוא נטל את הכלים בזהירות ובא במרוצה לפני רבי סעדיה גאון לספר לו בהשתוממות על הנס הגלוי.
למשמע העניין פרץ רבי סעדיה גאון בבכי – – – אף אחד לא הבין בכי זה על שום מה. למה הוא לא שמח על הנס המופלא שפקד אותו.
לא עבר זמן רב, ורבי סעדיה גאון ירד ממעמדו. נכסיו אבדו בעניין רע עד כי נותר ממש ללא כלום, והוא החל לנדוד בגלות. בלית ברירה עבר ממקום למקום בעוני ובמחסור כשהוא נזקק לעזרתם של יהודים טובי לב, בלי שנותר לו זכר מכל רכושו שהיה לו קודם, כך במשך כמה שנים.
במהלך נדודיו הגיע רבי סעדיה גאון לעיר אחת, שם נפל לפתע למשכב וחוליו התגבר עליו עד כי חייו היו תלויים לו מנגד ומצבו הוגדר חמור מאוד. אותו משרת משכבר הימים, הפך בינתיים להיות עשיר גדול, עכשיו הייתה לו הזדמנות להכיר טובה, והוא לקח את רבי סעדיה גאון לביתו, טיפל בו במסירות והביא לו את טובי הרופאים שיסעדוהו בחוליו. רופאו של המלך שהוזעק למיטת חוליו קבע כי יש לשחוט במיוחד עבורו תרנגולת מפוטמת, לבשלה משך שעות בישול אחר בישול, בהנחיות רבות ומדוקדקות, וכשיעשו את כל התהליך יש לקחת את התמצית שתתבשל ב-24 שעות – ולהשקות בזה את החולה וכך אולי ייטב לו.
עשו משרתיו של העשיר במסירות ככל אשר אמר הרופא. בישלו והכינו במאמצים רבים, שעות על שעות, והשגיחו על התבשיל וכו'. אחרי כל ההכנות, כשהגישו את הכף לפני החולה, בדיוק באותה שניה נפלו קורי עכביש מהתקרה הגבוהה, ונחתו ישר אל התמצית, והתרופה היקרה ירדה לטמיון. העשיר היה אובד עצות ולא ידע את נפשו, אולם למרבה הפלא רבי סעדיה גאון בעצמו, התמלא באותו רגע שמחה ועל פניו התפשט חיוך רחב.
העשיר לא הצליח להבין את פשר הדבר. הוא לא עצר בעצמו ושאל את רבי סעדיה גאון שיסביר לו, איך זה שבעבר כשנראה היה שיש לו הצלחה למעלה מדרך הטבע הוא בכה, ואילו עתה כשכלו לו כמעט כל הקיצין והוא ממש בשפל המדרגה, הוא שמח.
השיב לו רבי סעדיה גאון בחכמתו, שזה הדרך, הקב"ה משפיל גאים ומגביה שפלים, וגלגל סובב בעולם. בעבר הוא היה בראש הגלגל והכל האיר לו פנים. לכן כשראה שיש לו הצלחות למעלה מכל השגה, ואפילו הכלים שנטבעו חוזרים אליו דרך פלא, חשש שמא הוא כבר ברום המדרגה, ומכאן חלילה צפויה לו ירידה. אבל עכשיו כשהוא בשפל המדרגה שאין דיוטה נמוכה יותר, הוא חסר כל ונזקק לבריות, ובנוסף בריאותו התרופפה פתאום, ואפילו התרופה שכל כך עבדו עליה הושחתה ללא הסבר, מכאן הוא יכול רק לעלות ודרכו סלולה לו חזרה למעלה. ואמנם כך היה וכעבור זמן קצר חזר למעמדו הקודם.
*
הדבר הפלאי הזה בהנהגת העולם, מרומז בפרשת השבוע, אומר השם משמואל (בנו של ה"אבני נזר" שהיה חתנו של הרבי מקוצק, "השרף"). וכך מובא בשם משמואל, (תרע"ז) בתוך דברי הפסוק בפרשת השבוע (בראשית מה כז): 'וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם':
'עגלות' זה מלשון עיגול – אומר השם משמואל – וכך דרכו של גלגל, שהוא מסתובב והולך, ממילא הירידה היא לא ירידה, כי אם הכנה לעליה הבאה, וגם העליה אינה מוחלטת כי אחר כך שוב יורד וחוזר חלילה. כשחיים בהשקפה הזאת, אומר השם משמואל, אז כשפעם לא הולך טוב, לא צריך להישבר, לא קרה שום דבר, זה לא ירידה בעצם, אלא התחלה של העליה הבאה, וכלשונו: "והוא רמז ומשל נפלא על מאורעות האדם וכו', כי אין ירידתו והשפלתו נקראת ירידה בהחלט, וחכם הרואה את הנולד רואה בכל ירידה התחלת עליה, וכן להיפוך כששעתו מוצלחת לא ירום לבבו, וישקיף ויראה בכל עליה ירידה. ובאמת שזו היא עצה נכונה לפני האיש שלא יהיה רובץ תחת משאו, אלא יבטח בשם ה' וישען באלקיו", וכו'.
לפי זה הוא מבאר את דברי התנחומים ששלח יוסף הצדיק ליעקב אבינו, הוא שלח לו את העגלות, לומר בזאת שאפילו שכעת יורדים לגלות, ויעקב אבינו יוצא כעת מארץ ישראל למצרים, תחילת הגלות ופריעת השטר חוב של "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", ולמרות זאת אין זה ירידה מוחלטת חלילה, ואדרבה ירידה זו עליה היא, ולכן לא כתוב שהוא שלח עגלות "להוריד אותו" אפילו שכלפי מצרים שייך ירידה, "וירד מצרימה", רק "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו", לשאת, לא להוריד, כי זו לא ירידה. והקב"ה אמר בפירוש ליעקב אבינו במראות הלילה "אנכי ארד וגו' ואנכי אעלך גם עלה", ירידה – לצורך עליה.
*
יהי רצון שנזכה לברכה של "והיית רק למעלה", ונזכה לטוב הנראה והנגלה, בבריאות ובשמחה לאורך ימים.