אנו נמצאים כמה שבועות בתוך השנה החדשה, שנת תשפ"ב – ר"ת: תהא שנת פריחה ברוחניות / בגשמיות ולוואי שכל חפץ לב האדם יתגשם במהלך שנה זו.
לא סוד שעברנו שנה מאוד קשה של קורונה, אסונות מירון, קרלין ומיאמי, שריפות בירושלים וכמובן לכתם של כמה וכמה מגדולי הדור, דבר המשול לשריפת בית אלוקינו.
לא מעט אנשים מחפשים קבלה טובה, ישועה או סגולה פלאית אשר תסדר להם את השנה ותגרום שהשנה תאיר להם פנים ותזריח להם מזל ושמחה. כאשר אנשים באים אליי ומגוללים את אשר על ליבם אני נוהג לומר: הכל נמצא בידיים שלכם. המפתח הראשי לשער הישועות והסגולות נמצא בידיו של כל אדם, כאשר כל המוטל עליו זה רק לפתוח אותם ולהתקרב לקב"ה, אזי אז יקבל את כל מבוקשו עד פתח הבית ללא מאמץ.
ברוח הדברים הללו אספר לכם מעשה מיוחד אשר הראה לי עד כמה מפתח הישועות נמצא בידינו:
לקראת סוף השנה האחרונה, היתה תקופת לחץ של שיחות בכל רחבי הארץ. מטבע הדברים, ככל שהולכים ומתקרבים הימים הנוראים, כך גודל והולך הצימאון של האנשים לשמוע קול דברי אלוקים שיחזקו ויחברו אותם לאבינו שבשמים.
באחד הימים נכונה לי כמות גדולה של שיחות שנפתחה עם שחר במרכז, ועברה בשעות הצהרים והערב לכיוון צפון הארץ. בבוקר עם שחר שמתי פעמי לעבר הרצליה, שם התקיימה השיחה הראשונה בשעות הבוקר המוקדמות, מה שאילץ אותי לוותר על מנהגי הקבוע לאכול פת שחרית כמו שממליץ רבינו הרמב"ם. אחרי התפילה יצאתי במהירות לכיוון המקום.
אני מסיים את השיחה ופונה ועולה צפונה. השעה כמעט שלוש בצהרים ועדיין לא הכנסתי כלום לפי. פניתי אפוא לחפש מקום בעפולה כדי לסעוד ולהשקיט את רעבוני. אני מגיע למסעדה ורואה עליה שלט גדול 'כשר למהדרין'. אני נכנס ורואה שבעל החנות עם חזות דתית, תמונות של רבנים על הקירות ואוירה תורנית במקום. בעקבות כך לא עלה על ליבי כלל ספק לגבי כשרות המאכלים במקום. פניתי להזמין מנת שניצל עם תפו"א ושתיה – מה שנקרא מנה עסקית – אשר עלתה לי שלושים שקל. אני משלם ופונה לשולחן צדדי כדי לסעוד את ליבי.
כאשר נעצתי את המזלג בשניצל, הרגשתי דפיקות בגבי, הסתובבתי וראיתי אברך הדור פנים שאמר לי: "הרב זאיד, אינני רוצה להפריע לך, אבל בחנות הזו הסירו את ההשגחה לפני כשבועיים. כיום אין השגחה בחנות". זינקתי ממקומי כנשוך נחש, פניתי למנהל המסעדה ושאלתי אותו אם יש לו תעודת כשרות בתוקף והוא ענה לי שלא. צעקתי עליו איך איננו מתבייש לשקר לרבים כאשר הוא תולה שלט ענק 'כשר למהדרין' בכשרות פלונית אלמונית, בו בזמן שהוסרה לו ההשגחה מהחנות.
בין לבין ביקשתי ממנו שיארוז לי את האוכל שקניתי כדי להשליך אותו ליד הפח. שיהיה לחתולים… בכל זאת קצת זכויות ליום הדין. הוא עשה כבקשתי וארז לי את האוכל בתוך שקית. אני יוצא מהמסעדה ולפתע מבחין שבתוך השקית יש שלושים שקל במזומן. פניתי בחזרה לבעל המסעדה ושאלתי אותו לפשר הכסף, אך הוא אמר לי שאינו יודע במה מדובר ושהוא לא החזיר לי שום כסף.
מיהרתי לנסוע לשיחה אותה היה עלי למסור בסמינר שממוקם בכפר גדעון. בטני קרקרה מרעב לאחר שלא אכלתי כל היום והתפללתי לבורא העולם שיתן לי את כוחות הנפש הנדרשים לזה, וברוך ה' קיבלתי כוחות מעבר לגדר הטבע.
איך שאני מסיים את השיחה בסמינר ויוצא החוצה, ניגש אלי אברך ומבקש ממני לבוא לאזכרה של אביו שנערכת באזור, כדי למסור של דרשה. אני מגיע ומה מגישים בפניי? לא טעיתם. בדיוק המנה שהזמנתי במסעדה: שניצל, תפו"א אורז ושתיה…
זה כוחו של המוסר את נפשו למען בורא העולם. גם קיבלתי את כספי בחזה ממקום שאיני יודע עד היום מהו וגם קיבלתי את האוכל שרציתי בהכשר מהודר.
(בקהילה- תשרי תשפב)