יעקב א. לוסטיגמן
הרב ישראל דחבש, הוא לוחם מלחמת ד' (בארגון 'אחינו') זה כחצי יובל שנים. הוא מתגורר בבני ברק, תלמיד נאמן לרבו הגאון רבי שמעון בעדני שליט"א, אבל מצודתו פרוסה בכל רחבי הארץ, ומאות בעלי תשובה זכו להתקרב ליהדות באמצעותו ועל ידו.
"להאיר נשמות ישראל באור התורה, זה כמו להדליק את נרות המנורה", אומר הרב דחבש. "ברגע שעולה שלהבת מאליה, אתה יודע שהיהודי הזה כבר נמצא בדרך הנכונה. כל החכמה היא לדעת איך להדליק את הנר הזה, נר ה' נשמת אדם, ולהלהיב אותו לשמירת המצוות ולימוד התורה.
"אני אומר את זה כאילו שיש לי סודות מקצוע כמוסים, שמאפשרים לי לפצח את האגוזים הקשים ביותר לפיצוח", מצטדק הרב דחבש, "אבל זה לא המצב. אין לי שום שיטות, ואני לא איזה מומחה גדול בעניין. אני בסך הכל מדבר מהלב, ותמיד אני מבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן בפי את המילים הנכונות.
"אספר לך סיפור שקרה לי ממש בשבועות האחרונים, ותבין עד כמה מדובר בסייעתא דשמיא ותו לא…
"התקשר אלי יהודי דתי, שמתגורר בראשון לציון. היהודי הזה, יש לו אח חרדי שגר בבני ברק, ואחיו הפנה אותו אלי.
"מדובר באדם מבוגר, עוד מעט בן שמונים, שגידל את ילדיו בדרכו, להיות דתיים. הוא שלח אותם לבתי ספר ממלכתיים, ולימד אותם לשמור מצוות. כמובן שזה לא עובד ככה, והילדים למדו מהחברים שלהם איך להתנהג.
"בקיצור, מספר לי היהודי שיש לו בעיה עם הנכד. עכשיו תקופת הקורונה, הילד מסתובב ברחובות, בתיכון שלו אין לימודים כבר הרבה מאוד זמן, והוא מודאג מהילד. הוא רוצה לרשום אותו לישיבה.
"אני שואל את הסבא: רגע, הנכד דתי? הוא גדל בבית דתי? הוא מתאים ללימודים בישיבה בכלל?
"הסבא אומר לי: 'בטח דתי. מה השאלה? רק תכניס אותו לישיבה וזהו, שלא יתדרדר ברחובות לפשיעה חלילה וחס'.
"זה לא הריח לי כל כך", מספר הרב דחבש. "אמרתי לסבא: 'בוא נדלג על המתווכים. תביא לי את המספר של הבחור, אני אדבר איתו ישירות, ונשמע לאיזו ישיבה כדאי לשבץ אותו'.
"אני מתקשר לבחור, ומתברר שצדקתי. הוא לא דתי ולא חצי דתי. ההורים שלו כבר לא כל כך דתיים, והוא בכלל לא. הוא מסתובב עם חבר'ה ריקים מכל תוכן יהודי או אנושי בכלל. ומהסלנג שלו, צורת הדיבור והסיפורים שהוא סיפר לי, הבנתי שזה ילד שעוד רגע יכול להתדרדר, לא עלינו.
"אמרתי לו: 'שמע, זה לא הולך ככה! תראה מה נהיה ממך! זה מה שאתה רוצה להיות? עבריין?!'
"כמובן שהתשובה שלילית. הוא לא רוצה להגיע לשם, אבל כל החברים שלו ככה, והוא לא יכול למצוא חברים אחרים.
"אמרתי לו: 'זה לא לטלפון. בוא אלי לבני ברק, נשב נדבר. מתאים לך?'.
"הוא הסכים בשמחה, וסיכמנו על פגישה אחרי יומיים. הוא מגיע אלי, ישבנו ודיברנו שעתיים וחצי! על מה לא דיברנו? הכל עלה על השולחן: הקשיים הלימודיים, הבעיות בבית, החברים שהוא מסתובב איתם, והמעשים שהוא עושה בחברתם.
"אמרתי לו: תשמע אלירן, אני יכול לעזור לך לצאת מהמקום שבו אתה נמצא. יש לך שתי אופציות: ללכת לתיכון או להיכנס לישיבה. מה שתבקש אני אעזור לך, אבל אני חושב שאתה כישרון מבוזבז. בתיכון לא תתקדם לשום מקום. בישיבה, לעומת זאת, יעשו ממך בנאדם, אתה תלמד להפעיל את הראש, תלמד להצליח בעזרת המחשבה והכישרון, לא עם אגרופים וכל מיני שטויות.
"הבחור פשוט נדלק, אמר לי: 'אני רוצה ישיבה', אבל אני לא נתתי לו להחליט מיד. אמרתי לו: 'תחכה עם זה יומיים-שלושה, תחשוב על זה, אני רוצה שתקבל החלטה מושכלת, לא החלטה של רגע'.
"עברו שלושה ימים, הבחור מתקשר אלי ואומר לי: 'חשבתי על זה, ואני רוצה ללכת לישיבה'. כמובן ששמחתי מאוד, ומיד דיברתי עם ישיבה מתאימה לבעלי תשובה, כאן בבני ברק, והסכימו לקבל אותו באופן מיידי.
"אמרתי לו: 'תשמע אלירן, תארוז קצת בגדים, תכין מזוודה, וביום ראשון הקרוב תבוא לבני ברק, אני אפגוש אותך בכניסה לעיר ואקח אותך לישיבה'.
"אחרי ההצלחה הגדולה מגיעים פתאום הקשיים", נאנח הרב דחבש כשהוא נזכר בהמשך הסיפור. "פתאום הבחור נזכר, שבעצם יש לו חברים שהוא יתגעגע אליהם. אמרתי לו: 'אתה לא חייב להתנתק מהם, פשוט תתמקד בדברים אחרים, ותשמור איתם על קשר אם אתה רוצה'.
"ואז הוא נזכר שהוא חייב למישהו 200 שקל, והוא תכנן לעבוד, אם הוא ייכנס לישיבה לא יהיה מאיפה להחזיר. שכנעתי אותו להשאיר את זה לקב"ה, ולסמוך עליו שהוא יסדר לו את זה.
"ואכן, זמן קצר לאחר מכן קיבלתי טלפון: 'חבר שלי מספר לי שהוא עושה הערב חתונה, ביטלו לו את האולם בגלל הגבלות הקורונה, והוא צריך לעשות באיזה בית כנסת, אבל אין לו מלצרים ואין לו כלום. אמרתי לו: 'עלי! אני מביא לך שני מלצרים, אתה משלם לכל אחד 175 שקל. מקובל??'. החבר אומר כן, ואני מודיע לאלירן שיש לו עבודה לערב אחד, והוא מכסה כמעט את כל החוב, ושיביא איתו גם חבר…
"בקיצור, כבר פתרנו את כל הבעיות, ואז מתקשר אלי אלירן בקול רועד מבכי: 'תשמע הרב ישראל', הוא מספר בדמעות, 'כבר החלטתי סופית שאני בא לישיבה, ואז אמא שלי נדלקה פתאום. עד עכשיו לא סיפרתי לה כלום כי ידעתי שהיא לא תתלהב, אבל עכשיו היא שמעה על זה והודיעה לי שהיא בשום אופן לא מסכימה. מה עושים?'
"התקשרתי לסבא של הבחור, שביקש ממני לשבץ אותו בישיבה ואמרתי לו: 'הכלה שלך לא מוכנה שהילד ילך לישיבה. למה הכנסת אותי לסיפור הזה, אם אין בכלל על מה לדבר? ועוד אמרתי לי שהם דתיים ושהם רוצים שהילד ילך לישיבה'.
"הסבא ענה מה שענה", מספר הרב דחבש, "אני לא בטוח שהוא ידע מה בדיוק המצב בבית של הבן שלו. אבל יצרתי קשר עם בן דוד מהאגף החרדי של המשפחה שם, ושאלתי אותו מה הסיכוי לשכנע את האמא של הבחור?
"הוא אמר לי: 'אין לך סיכוי ישראל. אל תתחיל לדבר איתה אפילו. היא רק תקליט אותך ותתלונן עליך שאתה רימית אותם וכו'. עזוב את הסיפור הזה. הדרך היחידה שלך להצליח, זה לשכנע את הבחור שישכנע את אמא שלו'.
"חשבתי מה לעשות, חיפשתי פתרון ובסוף החלטתי לתת לקב"ה לנהל את העולם.
"עשיתי תפילה", הוא מספר. "פתחתי ספר תהילים, אמרתי כמה פרקים בכוונת הלב, ולאחר מכן אמרתי לקדוש ברוך הוא: 'רצונו של הבחור הזה לעשות את רצונך, מי מעכב? אמא שלו! אני עכשיו הולך להתקשר אליה, תן לי בפה את המילים המתאימות, שיגרמו לה לשנות את דעתה'…
"סיימתי להתפלל וחייגתי את המספר של האמא.
"'הלו, גברת חדד? (שם בדוי כמובן)'. 'כן, מי מדבר???'
"'אני ישראל דחבש, ואני רוצה לשאול אותך שאלה חשובה: תגידי לי איזו מצווה גדולה עשית בתקופה האחרונה?
"היא קצת נבהלה. שואלת אותי שוב ושוב: 'מי זה? מה אתה רוצה ממני?' אני אומר לה: 'תיכף אני אגיד לך מה אני רוצה ממך, אבל קודם כל אני חייב לדעת, אני ממש סקרן: איזו מצווה גדולה קיימת בזמן האחרון?
"האמא מתחילה לגמגם: 'אני עושה הרבה מצוות', היא אמרה לי, 'אני לא יודעת למה אתה מתכוון. הדלקתי נרות שבת…'.
"'זה לא מספיק', אמרתי לה, 'יש לי הרגשה שזה משהו יותר גדול. עשית מצוה מאוד נדירה כנראה, משהו שלא עושים כל יום או כל שבוע. משהו שמאיר את הנשמה שלך כל-כך, וגורם לכך שמהשמים רוצים לתת לך מתנה אדירה…'.
"'איזו מתנה?', היא שאלה. כבר חשבה שאולי מדובר באיזה נוכל, שרוצה לבקש ממנה סכום כסף גדול או משהו כזה…
"'גברת', אמרתי לה בקול נרגש, 'הבן שלך רוצה ללמוד בישיבה. את יודעת איזו זכות יש לך? את יודעת כמה הורים בוכים בלילות, כדי שהבן שלהם ירצה ללמוד תורה? את יודעת כמה אימהות עכשיו מסתכלות בעיניים כלות, על הילד שהתדרדר כי לא הייתה לו מסגרת טובה? את יודעת כמה אנשים אין מי שיגיד אחריהם אפילו קדיש פעם אחת, כי הילדים שלהם לא יודעים איך מתפללים ומתי אומרים קדיש???
"'הבן שלך, לא רק שהוא מסכים ללמוד תורה, הוא רוצה!! הוא רוצה ושואף ללכת לישיבה. הוא רוצה להיות תלמיד חכם. לא מספיק רק לשים כיפה על הראש וזהו. הוא רוצה באמת להיות תלמיד חכם, אולי הוא יבוא לבית הכנסת ליד הבית שלכם בעתיד, ויאמר דרשות בליל שבת ככה, לפני תפילת ערבית? את יודעת איזו נחת תהיה לך מהילד הזה, בעזרת ה'??
"'אז תגידי לי, מה המצווה הענקית שעשית, שזכית לקבל כזאת מתנה בלי שאפילו ביקשת אותה???'.
"כמובן שאחרי כזה פתיח, הכל היה נשמע אחרת. היא עדיין ביקשה לדעת מה לומדים בישיבה. חקרה אותי שתי וערב, דרשה לבוא לסיור, לראות מקרוב את התנאים הגשמיים. רצתה לוודא שהבן שלה לא יהיה מוזר כזה, עם כיפה ענקית ופאות מפוזרות, שיושב בצד הדרך עם תרמיל כתום ומנגן בחליל צד…
"הבטחתי לה שהבן שלה יהיה בחור ישיבה רגיל, נורמלי. הוא ילבש בגדים של כל תלמיד ישיבה, ולא יהיה מוזר או משונה. הוא יהיה תלמיד חכם.
"תאמין או לא: הילד הזה היום לומד בישיבה, ועושה את צעדיו הראשונים בעולם התורה. אני לא יודע אם הוא יהיה רב, אבל אני כן יודע שאלפים כמוהו התחילו בדיוק כך, וצמחו תלמידי חכמים אמיתיים. חלקם רבנים ידועי שם כיום.
"אז תגיד לי אתה: נראה לך שזאת תוכנית מסודרת מראש? אני החלטתי לדבר ככה עם האמא? אני יכולתי לדעת אם השיטה הזאת תעבוד או לא???
"כשאני חייגתי את מספר הטלפון שלה, לא היה לי בכלל מושג מה אני עומד לומר לה! הקדוש ברוך הוא שמע את התפילה שלי, ריחם עלי, ונתן לי את המילים הנכונות בפה. זכיתי להדליק עוד נר אחד, וכולי תפילה שהקב"ה יזכה אותי להדליק עוד הרבה הרבה נרות, שנזכה להיות בבחינת 'ומסיף והולך' לא רק בחנוכה, אלא בכל ימות השנה".
2/364