לימוד תורה
* צריך אדם לקבוע עת קבועה ללימוד תורה ביום ובלילה, שלא יוותר עליה גם בימים שאין לו פנאי כלל, ואשר אם יאלץ לבטלהּ – ישלימנה.
* חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב, משנה, גמרא, הלכה ומוסר. ולימוד ההלכה קודם לכל, ויש להקדים את ההלכות הנוגעות למעשה.
* מעלות רבות ישנן בלימוד תורה עם 'חברותא', ויותר מכך – בלימוד בציבור. ובזכות חבורות הלומדים, הקב"ה כובש כעסו על עוונותיהם של ישראל.
* חכמינו ז"ל אמרו שהשָׂח שיחת חולין שיש בה קלות ראש ודברים בלתי ראויים, עובר על מצות 'עשה', שנאמר "ודברתם בם" – בדברי תורה – "ולא בדברים בטלים.
* המהנה תלמיד חכם מנכסיו – מתכפרים לו כל עוונותיו, וזוכה לתחיית המתים; ולעתיד לבוא יפקח ה' את עיניו וידע גם הוא את התורה, ויזכה לשבת בישיבה של מעלה.
מצוות שבין אדם לחברו
* המשבח את הזולת מקיים בכך מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כלומר, כשם שאדם שמח ומרוצה בכך שמשבחים אותו, כך צריך לעשות לזולתו.
* נאמר בתורה: "בצדק תשפוט עמיתך". ופירשו חז"ל, שמלבד חובת הדיין לדון דין צדק, נכללת במצוה זו החובה לכל אדם לדון את הזולת 'לכף זכות'.
* מי שהֵרע לו חבירו, חובה עליו למחות מלבו את הדבר, כדי שלא יבוא לנקום בו. ואם שומר את הדבר בלבו, עובר על 'לא תטור'. ואם נקם בחבירו – עבר על 'לא תקום'.
תקנת נטילת ידים לסעודה
* חכמינו ז"ל תיקנו נטילת ידים לסעודה. טעם התקנה הוא משום שבדרך כלל הידים אינן נקיוֹת, וממידת קדושה וטהרה – לאכול סעודה בנקיוּת הידים. ויש מהראשונים שכתבו טעם נוסף לדבר.
* כאמור, תקנת נטילת ידים היא כדי שיאכלו סעודה בקדושה ובנקיוּת, ולכן לא תיקנו זאת אלא באכילת מאכל שרוב בני האדם קובעים עליו את סעודתם, והיינו לחם העשוי מחמשת מיני דגן.
* מאפים שאין מברכים עליהם 'המוציא', לא תיקנו ליטול ידים לפני אכילתם, אולם האוכל מהם כמות של 'קביעות סעודה' צריך ליטול את ידיו בברכה, ולברך 'המוציא' וברכת המזון.
* חכמינו ז"ל אמרו שהאוכל פת במלח ושותה משקה בשחרית, ניצול משמונים ושלושה מיני מחלות. ויש שכתבו שמעלה זו של פת שחרית קיימת גם בפת הבאה בכיסנין.
כתיבת שם התורם על חפץ שתרם
* התורם חפץ לבית הכנסת, ורוצה שיכתבו את שמו עליו, צריכים הגבאים לעשות כרצונו, ואף ראוי לעשות כן, כדי שיהיה זכרון לעושי מצוה על המצוה שעשו.
* התורם חפץ לבית הכנסת, ולפי בקשתו כתבו את שמו עליו, ולאחר מכן נמחק שם התורם, או שנפל השלט שעליו נכתב שמו, חובה לכותבו מחדש או להשיב את השלט למקומו.
* בית כנסת שנחלק לשניִם – יש לחלק את ספרי התורה ושאר חפצי בית הכנסת, באופן יחסי לפי מספר המתפללים שבכל אחד מבתי הכנסת.